בנסיעה על “כביש עוקף חווארה” רואים כיצד המפלצת האימתנית הזו שמשרתת אולי 1000 מתנחלים בסך הכל ושעלתה הון, הפקיעה מהפלסטינים שטחי אדמה חקלאית גדולים (כרמי זיתים בעיקר). כשהגענו למחסום חווארה לשעבר, ראינו שאחד השערים החוסמים את הכניסה הראשית לשכם פתוח (מאז המלחמה הכניסה סגורה!) מיהרנו לראות את הנס, אבל מייד הגיע מילואימניק שאמר לנו שהשער נפתח רק לשם חילופי משמרות של חיילים ותיכף ייסגר שוב. נסענו משם לדרך הצרה והפתלתלה בין עווארתא ושכם, שעליה הקים הצבא מחסום ארעי/קבוע. תור ארוך ארוך השתרך מכיוון עווארתא, שאת סופו לא יכולנו לראות, החיילים מנעו מאיתנו לנסוע לאורך התור. שאלנו נהגים שהמתינו על מנת להיכנס לשכם והם אמרו שהם ממתינים עד עכשיו שעתיים.

09.30 עברנו במחסום גיתית (לא מאויש)

חומסה  ט’ סיפר לנו שהמתנחלים מתחו גדר על הגבעה מעל המאהלים של הקהילה, ובכך סגרו את מרחב המרעה העיקרי שלהם. ביקרנו בשתי הקהילות העיקריות, והבאנו הרבה נעליים ובגדים. הם מתלוננים על עצירת הגשמים ועל המצב הקשה.

עלינו לקהילה של יאסר מצפון לסמרה ומצאנו שרידי חיים של פעם, כמה כלבים. כל חמש המשפחות עזבו לאחר שמתנחלים התעמרו בהם בתקופה האחרונה, ולמעשה גרשו אותם.

ברדלה נסענו לראות את הכביש החוסם את הכפר שמפקיע את רוב אדמותיו. הכביש כבר סלול ושער צהוב (לא נעול עדיין) חוסם את הדרך אליו. חיילים במספר מכוניות צבאיות שנסעו על הכביש הזהירו אותנו לבל נעלה עליו כי הוא “שטח אש”. ראינו שמדרום הוא עובר מאוד קרוב לבתי הכפר. כמעט נוגע בהם.

חזרנו על עקבותינו ונסענו דרך הכפר אל החלק הצפוני-מערבי. מרחוק ראינו את המאחז החדש שהקימו מתנחלים, משאית מגורים, צריף ומבנה מעוגל שחור שאולי משמש כרפת. חששנו להתקרב כי מדובר באנשים אלימים.

לבסוף עצרנו בחמרה לביקור קצר וקניית תות שדה.