Eyal, Tue 2.6.09, Morning

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
Moriah P. Tom K. (reporting); Natanya translating
Jun-2-2009
|
Morning

4.30 The gate opened at 4 as should be. The line of people was beyond the reach of our eyes and already it was not so dark. There is a big new shed. The line is very orderly and people do not push. It seems that they are calmer because the opening has not been delayed.

4.32 - 4.42 An interval in the opening of the first turnstile.

4.42 - 4.47 161 people come through.

Today a soldier watches the x-ray which is between the two turnstiles from his booth. The passers by have to put their parcels on the ground at the side of the gate (heaven forbid that there should be a table) and to go through. If there is a squeak the second turnstile closes and the soldier in glasses looks from the window and tells everyone to go back and to try again. But in a short time there is pressure and the soldier gives in. The x-ray device squeaks and the turnstile keeps turning and the people pass through.

4.50 Six women pass through together.

5.00 We go inside. The turnstile at the exit of the building is closed and in its place the gate is wide open. 4 out of 8 checking booths are open. The machine which checks finger prints is cumbersome and makes the waiting period longer, sometimes it goes easier.

5.00 After the finger prints have been checked the permit is pressed against the glass and they go through. There are many women and much pressure in the lines. Three soldiers, armed reservists are on the "bridge" above which is closed to the roof and watch us. They ask us if we are allowed to be inside and we gather our courage and say yes. Are we allowed to photograph? We say it is not forbidden (there is no sign saying that one is not allowed to photograph).

5.08 Again the line increases because of the x-ray device. It is hard for people to go back and they lose patience. In one lot of people the second of the turnstiles stops four times because of it. It is as if it is not enough the tension and pressure of the first turnstile, the many delays and the unnecessary fact that 10s of people have to go back 5 steps when the soldiers shouts. The people passing through do not understand what they have to do because the x-ray is routing. Once in five times the soldier allows them to go back even if there is a squeak and the turnstiles stays open and so this seems to be more of an educational order rather than security.

5.20 When it becomes brighter it seems that there are less people waiting....some 100s and not 1000s as it seemed before. During the morning our opinion changes and then again the line shortens. In 6 minutes 170 people go through. The first man coming through shouted at us and counted, "one, two, three." One man causes the x-ray to squeak never mind how much he takes off. The soldier tells him to come to the window and take off his shoes. He tries to protest but it does not help.

5.30 We went back to the exit where we met a man whom we had seen inside. It had taken him 45 minutes to get through from the moment he passed through the turnstile. The gate is still open and we go in again. It is very quite and people pass in an orderly way. The soldiers in the glass booths seem to be sleeping. The reservists say we may not be inside. Those who carry out the operations said so. Moriah argues but we know that it is a vain attempt. Outside a man passed us with a bleeding mark on his back (Photo?). The turnstile at the entrance had stopped suddenly and he had been hit.

5.55 We go back to the entrance. People are beginning to get nervous and two people bypass the line and there is shouting.

6.00 The turnstile stops for a long time (13 minutes) and more people arrive.

6.01 - 6.13 360 people go through. Some laugh as they go through when they see us counting them and ask what number they are.

And again a complete scene at the x-ray device. I begin to feel anxious and very angry at this stupid machine. In each group of people which go past people are delayed for a  long time as they learn by "trail and error" the rules of the device. The soldier learns how stupid it is to send people back and so on. They were far back from the previous group which had passed the device and had not seen what was happening. A crowded line forms between the device and the first turnstile and so it goes on and on. Sometimes it takes several attempts before the soldier is satisfied and opens the second turnstile. He does not know a word in Arabic and does not even attempt to explain the problem and why they must move back. It is a form of collective punishment. One squeak and all go back.

6.20 In spite of everything the line is shorter and almost all have gone into the building.

6.22 We go back to the exit. A reservist is in the entrance probably to stop us going in. I asked him how many turnstiles are open as I thought they might open more because of the pressure. He refused to answer (truly classified material). The Palestinians say that only 4 are opened and that it is a catastrophe and terrible crowded.

6.25 All are inside and we go home.

4:30    הגענו. השער נפתח ב-4:00, כמו שצריך. טור האנשים מתמשך הרבה מעבר למה שניתן לראות, וכבר לא כ"כ חשוך. יש סככה גדולה, חדשה. הטור מסודר מאוד, אנשים לא נדחפים. כנראה שרגועים יותר בגלל שאין עיכוב בפתיחה.

4:32-4:42 הפסקה בפתיחת הקרוסלה הראשונה.

4:42-4:47   161 איש עוברים בקרוסלה.

היום חייל אחד משגיח מתאו על גלאי המתכות שבין שתי הקרוסלות - העוברים צריכים להניח את מטלטליהם על הרצפה לצד השער (אין שולחן, חלילה), ולעבור. אם השער מצפצף הקרוסלה השניה נעצרת, ראשו של החייל הממושקף מציץ מהחלון ומורה לכולם לחזור אחורה ולנסות שוב.

אבל תוך זמן קצר נוצר עומס רב והחייל מוותר, המגנומטר (מגנומט? איך קוראים לזה?) מצפצף והקרוסלה ממשיכה להסתובב, האנשים עוברים.

4:50  6 נשים עוברות ביחד.

5:00    נכנסנו פנימה! (הקרוסלה של היציאה מהבניין היתה סגורה, ובמקומה השער היה פתוח לרווחה). 4 מתוך 8 עמדות פתוחות. המכשירים של טביעות האצבעות מסורבלים מאוד ולפעמים מאריכים את ההמתנה, לפעמים זה הולך בקלות.

אחרי טביעות האצבעות מצמידים את התסריך לזכוכית ואז עוברים. יש נשים רבות שעוברות, ועומס רב בתורים. שלושה חיילים, מילואימניקים חמושים, ניצבים על "גשר" מעל למתרחש, קרוב לתיקרה, ומשגיחים עלינו. הם שואלים אם מותר לנו להיות בפנים, ואנחנו אוזרות עוז ואומרות שכן. מותר לנו לצלם? אנחנו אומרות שאין איסור (אין שלט בשום מקום האוסר זאת!).

5:08    שוב הטור מתעכב בגלל גלאי המתכות, קשה מאוד לאנשים לחזור אחורה, ואנשים מאבדים סבלנות. ב"נגלה" אחת הקרוסלה השניה נעצרה 4 פעמים, בגלל צפצופי המגנומטר. כאילו לא מספיק המתח והלחץ על הקרוסלה הראשונה, העצירות התכופות והאיוולת בכך שעשרה אנשים נאלצים לחזור 5 צעדים אחורה כל פעם מתחילות לעורר צעקות. האנשים העוברים לא מצליחים להבין מה עליהם לעשות, כי עניין המגנומטר שרירותי לגמרי, אחת מכל 5 פעמים החייל מאפשר למצפצפים לעבור בלי חזרה אחורה והקרוסלה נותרת פתוחה, וזה איכשהו גורם להכל להיראות כמו אקט חינוכי יותר מבטחוני.

5:20 באור העולה נראה לנו שאין כ"כ הרבה אנשים ממתינים - כמה מאות ולא אלפים כמו מקודם. בהמשך הבוקר נשנה את דעתנו, ואז שוב התור יתקצר.

ב6 דק' עברו 170 אנשים. האיש הראשון שעבר צחק עלינו ומנה בקול איתנו "אחת, שתיים, שלוש...".

איש אחד ממשיך לצפצף במגנומטר, לא משנה כמה פריטי לבוש הוא מסיר מגופו. החייל מורה לו מבעד לחלון לחלוץ נעליים. האיש מנסה למחות, ללא הועיל.

5:30 חזרנו ליציאה מהבניין, ופגשנו איש שראינו בכניסה. לקח לו 45 דק' לעבור במחסום, מרגע המעבר בקרוסלה. השער עדיין פתוח, ואנחנו נכנסות שוב. שקט מאוד, אנשים עוברים באופן מסודר. החיילים בתאי הזכוכית נראים ישנים.

המילואימניקים אומרים שאסור לנו להית בפנים. המבצעים אמרו. מוריה מתווכחת, אבל אנחנו יודעות מראש שזה נסיון עקר.

בחוץ, עובר לידינו איש עם מכה מדממת מעל לגבה (מצורף צילום?). הקרוסלה בכניסה נעצרה בבת-אחת, והוא נחבט.

5:55    חוזרות לכניסה. אנשים מתחילים להילחץ, שני אנשים עוקפים בתור ומתחילות צעקות.

6:00 הקרוסלה סגורה זמן רב (כ13 דק'), מצטרפים עוד אנשים לתור.

6:01-6:13       360 איש עוברים.

עוד אנשים צוחקים על כך שאנחנו סופרות אותם עוברים, שואלים "איזה מספר אני?".

ושוב, סצינה שלמה סביב המגנומטר. אני מתחילה לחוש חרדה וטינה עצומה כלפי המכשיר הטיפשי. בכל "נגלה" חדשה האנשים מתעכבים זמן רב כי הם צריכים ללמוד בשיטת ה"ניסוי וטעיה" את חוקי המעבר במגנומטר, כי החייל ויתר על נסיונותיו העילגים להורות לאנשים לחזור אחורה וכו', והם היו רחוקים מהמגנומטר כשעברה ה"נגלה" הקודמת ולא ראו מה קורה. נוצר תור צפוף בין הקרוסלה הראשונה למגנומטר - מי שכבר עבר, גם אם לא צפצף, צריך לחזור אחורה, אבל כולם כבר התקדמו לעבר הקרוסלה השניה ואין אפשרות לזוז, שוב ושוב ושוב. לפעמים לוקח כמה נסיונות עד שהחייל מתרצה ופותח את הקרוסלה השניה, ומשום שלא יודע מילה בערבית, הוא אפילו לא מנסה להסביר מה הבעיה ומי צריך לחזור אחורה. זה בעצם סוג של ענישה קולקטיבית - אחד צפצף, כולם חוזרים אחורה...

6:20    על אף הכל, התור התקצר מאוד מאוד, כמעט כולם נכנסו לבניין.

6:22 חזרנו ליציאה. העמידו מילואימניק בכניסה, לוודא שלא ניכנס. שאלתי אותו כמה עמדות פתוחות, חשבתי שאולי יש סיכוי שפתחו עוד לאור העומס הרב בפנים. הוא סירב לענות (באמת מידע מסווג...). הפלסטינים אמרו שעדין פתוחות רק 4 עמדות, ובפנים "קטסטרופה", צפוף נורא.

6:25 כולם בפנים, הלכנו הביתה.