בוקר

ענאתה – אבו-דיס שבת, 10 בינואר, 2004: בוקרבמשמרת: אילנה ק. ונינה מ. (מדווחת) סיכום: מחסום ענאתה: המחסום מאויש ע"י אנשי מג"ב. מומלץ שנשות מחסוםWatch תעשינה משמרות שם באופן קבוע (ראו להלן). החומה באבו-דיס: אנשים שהצליחו לעבור לצד המערבי מעל לחומה נשלחו בחזרה לאחור. הכביש הראשי לבית-לחם, ואדי נאר – מחסום וואדי נאר (הקונטיינר) ומחסום נייד באוניברסיטת אבו דיס, מעכבים את התנועה. מחסום ענאתה: מידע כללי: המחסום מהווה נקודת מפגש של שני מחנות פליטים: שועפאת וענאתה. המחסום שולט על תנועת האוכלוסייה לכוון מערב, אל עבר האזור העירוני שועפאת (זו שאינה סגורה ע"י מחסום) וירושלים. הכניסה המזרחית לאזור הזה נשלטת על ידי מחסום נייד המוצב לעתים תכופות. מקומיים אמרו לנו שהשעות הקשות הן בין 07:00 ל 09:00 בבוקר, כשהילדים הולכים לבתי הספר בשועפאת העירונית, ומתבקשים להראות תעודות לידה (בתי הספר נמצאים כעת בחופשה ויחזרו לפעילות בעוד שלושה ימים). גברים רבים מעוכבים בניסיון לעקוף את המחסום בחיפוש עבודה. זמן קשה נוסף הוא בימי ששי בסביבות השעה 11:00 בבוקר, כשאנשים מנסים לעבור למסגדים בירושלים. מכיוון שקל לעקוף את המחסום הזה, מתקיים "צייד אדם" לעתים תכופות, והמקומיים מספרים שאתמול נהרג שם אדם. כל האזרחים באזור הזה הם בעלי תעודות זהות פלסטיניות וזקוקים לאישורים כדי לעבור מערבה, אבל לא מזרחה. המחסום לכוון מערב הוא בפיקוח משמר הגבול מחוז ירושלים. תצפית: 09:30 – 10:15 מחסום ענאתה: כשהגענו היו 12 נשים מעוכבות במחסום. איישו אותו 4 חיילי מג"ב עם ג'יפ שמספרו 421 -22ומפקד בשם חליפה שהגיע בג'יפ שמספרו565-32. התנהגותם הייתה גסה ביותר. חייל עם הרבה טבעות בלשונו התנהג כלפינו בתוקפנית. ניסינו רק לקבל מידע בסיסי על המחסום והתגובות היו בנוסח: "אני לא רוצה לדבר אתך", "מה את חושבת על עצמך", "אני אקרא למשטרה שתסלק אתכן מכאן". כששאלנו על שירותי רפואה למחנות הפליטים התשובה הייתה "איפה אתן חיות? הם יבואו ויפוצצו אתכן". לשאלה בקשר לשירותי רפואה לאנשים התייחס כאילו ביקשנו לעזור לכרישים. המג"בניקים סירבו להזדהות "למה לנו, מי אתן!", וכל תגי הזיהוי על כתפיהם היו מוחבאים. אנחנו רוצות להתלונן על התנהגות המג"בניקים האלה. מעבר הפלסטינים, בעיקר נשים עם ילדים, היה שרירותי לגמרי. היו שעברו והיו שלא. ניסינו לעשות כמה טלפונים בקשר לנשים המעוכבות, אבל תעודות הזהות שלהן הוחזרו זמן קצר לאחר שהגענו ואנחנו הסתלקנו משם. 10:30 – 12:00אבו-דיס – סוואחרה אבו דיס: אנשים שהצליחו לעבור את החומה אולצו לחזור. האיום של גאז מדמיע היה מוחשי, אנשים דיברו עליו. סווחארה: נכנסנו לאל עזרייה מכיוון מעלה אדומים. בתוך אל עזרייה היו אנשי מג"ב, ליד החומה בצד המערבי, ומחסום נייד אחד ליד אוניברסיטת אל-קודס. המחסום בסוואחרה אויש על ידי שתי חיילות מג"ב שהתעניינו מאוד בפעילות שלנו, חייל צעיר אחד שרצה מאוד לבטא את השקפותיו הימניות וחייל מבוגר יותר עם גישה יותר רגועה. מעבר מוניות וטרנזיטים היה מהיר. גברים צעירים בעלי "מראה חשוד" עוכבו, ותעודותיהם נבדקו בשב"כ, אבל הוחזרו להם בנוכחותנו. שוטר המג"ב המבוגר והרגוע יותר הסביר שהתנועה במחסום הזה אינה מחייבת אישור לאנשים אלא למכוניות פרטיות בלבד (ולא למוניות).