שקד, ריחן
שקד, ריחן, יום ה' 3/11/05, בוקר צופות: רעיה, חסידה (מדווחת)07:07 - 09:15 תמצית: עיד אל פיטר, חג. במחסום אין רואים תלמידים ולא עובדים. שקט, ומעטים מאד עוברים. בעיה עיקרית: בעלי תעודות זהות פלסטיניות שמתגוררים בישראל ושבקשתם לאיחוד משפחות עם נשותיהם הישראליות נמצאת בטיפול בג"צ, אינם רשאים לצאת מישראל לשטחי הרשות לביקורי חג אצל משפחותיהם. שקד- 07:07 - 07:55 היות שאין לימודים ובחג אין יוצאים לעבודה, השערים סגורים. בכל זאת, הבחנו שכמה אנשים מעבר לגדרות ממתינים למשהו. מן הצד הישראלי הגיע נער כבן 13, בכוונה לעבור לכפר טורה שמעבר לגדר, בגדה, לבקר את בני משפחתו.התקשרנו למוקד ההומניטרי שם הבטיחה פ', שענתה לנו, לברר במת"ק. עד שעזבנו לא היתה לה תשובה. עד מהרה הגיע ההאמר עם החיילים. לשאלתנו מי אחראי לכך שהשער לא נפתח, השיבו שההוראה היא מהחטיבה. בינתיים הגיעו מבוגר עם שלושה ילדים מן הבית הבודד. החיילים בדקו את תעודותיהם ופתחו להם את השער לטורה. האנשים שחיכו בצד של טורה והנער שהמתין בצד שלנו לא עברו. ריחן - 8.10 - 9.15 רכבים אינם מגיעים כלל למעבר, זולת רכבים בודדים של מתנחלים.בשער הולכי הרגל מעט מאוד עוברים: אשה עם ילדה קטנה מכפר שיבלי, שביקרה את משפחתה בגדה עברה ללא בעיה לישראל. אחרים שעוברים בלי בעיות הם תושבי קו התפר. חיילי הנח"ל המאיישים את המחסום היו אדיבים כלפי הפלסטינים וכלפינו. התעניינו בכתובת האתר שלנו ולמרות ה"חינוך הבטחוניסטי" היו גם מעוניינים לשמוע את דעותינו שלנו. "לחושך" מה שאנחנו שומעות מהנעשה במחסומי ירושלים, שכם והר חברון, היחס כאן הוא אנושי ולעיתים גם גמיש. מה שעדיין אינו מכסה על המצב הקשה של הכיבוש שאינו מאפשר לתושבים לחיות חיים נורמליים. רק נסיון לתאר לעצמנו שאנחנו נזדקק לאישור לכל ביקור אצל בני משפחה, שלא לדבר על טיפולים רפואיים וכד' מעורר כאב והתנגדות לכיבוש הזה