זה לא המקרה שחסרה כוס סוכר. מדובר ב נוהל שכן
הידוע לשמצה של שימוש בבני אדם כבמגן חי, כדי למנוע סיכון ביטחוני לחיילים, למשל, כאשר צריך לפרוץ לבית של פלסטינים.
הנוהל נפסל בבג"צ אבל מכוח ההרגל או מטעמי נוחיות הוא עדיין בשימוש ואף אומץ במחסומים. נצפה במחסום בית איבא אבל נראה שהוא נהוג גם במקומות אחרים:החיילים, כשנמאס להם לרוץ אל ההרים כדי לצוד עוקפי מחסומים, בוחרים באחד המעוכבים, שתעודת הזהות שלו שמורה לבטח בכיסם, ומצווים עליו לשוטט בהר ולאתר זולגים (ע"ע), לתפוס אותם ולהביאם למחסום.
ומה אם הבחור יעלה אל ההר ובכל זאת לא יסגיר את ידידיו, שכניו, חבריו לספסל הלימודים ויניח להם לעקוף את המחסום?
אל דאגה. צה"ל לא פראייר. גבוה בעמדת התצפית של הפּילבוקס עומד חייל המצויד במשקפות משוכללות ורואה את הזולגים, אבל למה לו לרוץ? שהערבי ירוץ. הבחור שנבחר למשימה אינו יודע לבטח אם יש תצפיתן בפילבוקס, אבל הוא יודע כי אם לא יבצע את הפקודה תישאר תעודת הזהות שלו טמונה עמוק עמוק בכרטיסיות השב"כ יחד עם הפרנסה, המשפחה, הלימודים או הבריאות. נשאר רק לשער מה עושה הנוהל האכזרי הזה למרקם השביר בלאו הכי של החברה הפלסטינית.