חורסא: "כל היהודים מתנחלים" (ילדה פלסטינית בת 7)

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
מירה בלבן מדוות, מוחמד ד' מצלם
Feb-5-2024
|
Morning

כביש 60

מגרשי החנייה במחסום מיתר ריקים, כי אין כניסת פועלים מהשטחים. מוחמד אומר שאם לא תתחדש עבודת הפועלים מהשטחים תהיה אינתיפאדה, כי השטח בגדה המערבית בוער מזעם ותסכול. אין עבודה  אין הכנסה, אין ממה לחיות.

כל הכניסות לכפרים ולעיירות משני הצדדים, חסומות. מלבד, כמובן, הכניסות להתנחלויות, למאחזים הפראיים ולחוות הרועים.

כניסה לעיירה סמוע, ממזרח לכביש 60 כפי שכבר דווח הכניסה היחידה הפתוחה באופן רשמי לסמוע היא מצפון, דרך העיירה כרמה. לתושבים בדרום סמוע, או מהצד השני של כביש 60,  מדובר בסיבוב שלוקח כמעט שעה. לכן מתנהל מרדף חסימות בלתי פוסק בין התושבים לכוחות הביטחון: אלו פותחים ערימות עפר ומזיזים סלעים, ואלו חוזרים ומערימים עפר וסלעים. בדרכנו לצפון ראינו משאית מתמרנת בפתח שנפער בין ערימות העפר, ומצליחה לעבור לכיוון סמוע. בדרכנו חזרה כבר עמד שם ג'יפ צבאי (ללא לוחית רישוי מזהה) וחסם את הפתח שנפער. לאורך הכביש מפוזרים במרחק מה זה זה רכבים אזרחיים. מ' אומר שהם מחכים שהג'יפ הצבאי יסתלק כדי שיוכלו לעבור.

דהריה  הדרך ממערב לכביש 60 גם חסומה במחסום לא מאויש. כלומר, אין כניסה מכביש 60. הכניסה היחידה היא דרך המחסום ברמאדין שמדרום. ראינו מיכלית כבדה מטפסת בשביל עפר תלול במעלה גבעה, כנראה בדרך לדהריה. נראה מפחיד.

כל התנועה הפלסטינית  בין מחסום מיתר לחברון מתנהלת בכיוון  צפון-דרום ולהיפך, משני צידי כביש 60.  נקודת ירידה יחידה לכביש מכיוון מזרח, היא בכרמה. אבל אי אפשר לעבור עם רכב לצד מערב. איך מתנהל מסחר בין שני צידי הכביש? לצד מערב אין כניסת רכב. אפשר או דרך מחסום רמאדין שמדרום, או בשיטת גב אל גבinfo-icon.  החסימות ההדוקות אולי מספקות שליטה הדוקה יותר של כוחות הביטחון, אבל מקשות לאין שיעור על החיים של המקומיים  ומגבירות לאין שיעור את העוינות.

כביש 3265 - בדרך לפוקיקיס

פוקיקיס הוא כפר קטן השוכן על כביש זה, ממש בסמוך ל-חוות נגוהות וצמוד להתנחלויות המסתעפות נגוהות א' וב'.  הדרך לפוקיקיס עוברת בכפרים א-טבאקה ובחורסא. הכביש הוא ציר תנועה ראשי בין כפרים באזור. הוא עובר בשטח A, שאסור בכניסת ישראלים, אבל כבר לפני מספר שנים הוא נפתח על ידי הצבא לנסיעת ישראלים, במטרה לקצר זמני נסיעה עבור תושבי נגוהות.

לאורך השנים היו התכתשויות עם בית המשפט לגבי איסור נסיעת פלסטינים בכביש זה.

מטרת הביקור שלנו היום היא להביא מצרכי מזון חיוניים למשפחת ג'דאללה, שביתה שוכן בקצה פוקיקיס, ממש מתחת לחוות נגוהות. המצרכים נקנו בכספי תרומות שאספה מיכל. מאז תחילת המלחמה מתחם המגורים של משפחת ג'דאללה חסום מכל עבריו. בתחילת המלחמה עוד אפשרו להם לצאת ולהצטייד במזון ומים אך עתה כבר אי אפשר. הבת ראנייה שוהה בדורא לרגל העבודה ובגלל החסימה של פוקיקיס. בכדי להצטייד, ההורים למשפחת ג'דאללה יגיעו ברגל למחסום בית-עווא. אם יאפשרו להם הם יעברו וימשיכו מהצד השני לדורא ולחורסא, מסביב. מצב האספקה אצלם כל הזמן קשה.

חורסא עצרנו במכולת להצטייד ואפשר היה להרגיש בעוינות כלפינו. פחדתי. גם מוחמד היה לחוץ. קיויותי שסמל מחסוםווטש על דש חולצתי יגן עלי... צעיר מקומי ניגש אלינו וניסה לקור שיחה. הוא שאל בעברית אם אני יהודיה, מהיכן בישראל, כאילו הציע פחית קולה. המוכר אמר שהוא ישב בכלא הישראלי והיה שובת רעב. השתדלתי להיצמד למוחמד. לפני שיצאנו מהמכולת קנינו קופסאת קרמבו והצעתי אחד לילדה כבת שבע שעמדה ליד הקופה. היא סירבה. גם מוחמד הציע לה. היא עדיין סירבה. כשיצאנו מוחמד אמר שהוא חשבה שאני מתנחלת ואמרה שהיא לא לוקחת כלום ממתנחלים. ילדה בת שבע עם מודעות פוליטית!

בהמשך מחורסא, לפני שהכביש מגיע לאזור נגוהות ממזרח, יש מאז המלחמה עוד מחסום. רציני יותר, לידו מתחם מבוצר בצד הכביש, ומתנחלים במדי צבא מתפעלים אותו בשלט-רחוק. תיחקרו לגבי מטרת נסיעתנו. ממש מדכא שלא ניתן לומר ביושר שאנו מביאים מצרכים בסיסיים למשפחת ג'דאללה הנצורה בפאתי פוקיקיס. ניסינו לתמרן בתירוצים, טעינו בדרך, לא עזר. בדקו אם מוחמד הוא ישראלי! החיילים טענו שיש הוראה מהפיקוד להעביר רק תושבי נגוהות. כי מדובר בכביש פרטי. לא הראו צו שטח צבאי סגורinfo-icon.  לא נתנו לנו עבור והכריחו אותנו לחזור על עקבותינו בבושת פנים.

חזרנו לחורסא ונפגשנו עם תאופיק, שחנותו שוכנת ממש מתחת למחסום. לאחר תיאום עם ראנייה, העברנו את כל המצרכים למכוניתו של תאופיק. הוא הבטיח שהמצרכים יגיעו ליעדם. בתקווה!  כאן הגישו לנו קפה.

את תאופיק אנחנו מכירות כבר הרבה שנים. הוא דובר עברית רהוט, מעודכן בפוליטיקה של האזור. גם כאן שמענו תלונות על הקשחת היד המפקחת. לא איפשרו העברת כבל של תקשורת סלולרית שיתחבר לעמוד טלפון ליד המחסום. על שימוש בדיוואן (חדר ציבורי לאירוח ולחגיגות) אין מה לדבר. נעלמו ההבנות שהיו לפני המלחמה ואין דרך לחדש אותן. תאופיק מעורה ברכילות פוליטית ישראלית (שיפוץ הבריכה של משפחת נתניהו בקיסריה), וכמובן בפוליטיקה של המלחמה. לטענתו חמאס עשו טעות במעשיהם בעוטף עזה ב-7 באוקטובר. באותה הנשימה הוא תובע גינוי רצח של 50 אלף עזתים שנהרגו על ידי ישראל. הוא לא מכיר ברצח של ילדים יהודים, בהתעללות בגופות ובאונס.

קשה עד בלתי אפשרי לראות כיצד נוכל לפתח כאן שיח של הבנה. קודם צריך להסיר את המגבלות המקשות על החיים, ולהרגיע את המצב הכלכלי.