Ein El Hilvah: shepherd escort shift and protective presence

Friday May 10, 18:30, Ein Hilwa

Boaz and I came to do the night shift as part of the protective presence at Ein El Hilwa – the day shift accompanies the herdsmen to pasture during the day and two volunteers remain there overnight to protect the Palestinians from the settlers at night. Ein El Hilwa is a small community near the Hamam el Maleh junction, turning west from the Allon road 578 to Tubas.

The community comprises seven families who earn their living raising beef cattle. On the opposite hill is Maskiyot, a religious settlement with a large yeshiva. In recent years, an outpost has been added with houses bordering right on the houses of Ein El Hilwa. The residents of Maskiyot together with those of the outpost frequently harass the residents of Ein El Hilwa. They have appropriated a nearby spring and built themselves a bathing pool and they prevent the herdsmen from watering their cattle in the stream that flows from the spring. They also interfere with the cattle grazing in the fields. About two weeks ago, on the night that the body of the murdered settler-shepherd was found, they raided the tents of Ein El Hilwa and vandalized and burned two tent homes. And that night they set cows free from the Palestinians’ pens and then “detained” the cows for the crime of straying. The Palestinians had to pay a huge sum to redeem the cows and are now seeking to appeal the case in court.

Members of the escort group have been there ever since as a protective presence (i.e., 24/7) almost every day.

When we arrived, F (our host) told us that they’d seen two settlers some distance away at the junction. This had aroused their suspicions and they asked us to drive there at once to see what was going on. In the end, it turned out that they were religious settlers waiting for a ride. Then later, F’s son called to say that apparently settlers had been seen in the area and had sent the sisters of another herdsman fleeing away, and he was afraid to return home alone. F asked us to get ready for an incident of some kind and set off to meet him. No incident ensued but the alertness and fear illustrate the stress that the Palestinians live with, day and night. They have to be vigilant and try to preempt any settler vandalism that endangers their property and lives.

Saturday May 11, harvesting crops at Farsiya

A group of escorts used handheld tools – sickles and scythes – to harvest A’s plot. A few years ago, the Israel Nature and Parks Authority decided to annex this plot to a nature reserve. However, according to the law, anyone who has worked the land for many years and planted there is entitled to harvest the crops, but has to use machines. The settlers, who always look for any excuse to harass the shepherds, call in the army to delay or prevent whatever the shepherds are doing, such as plowing, planting, or harvesting. A therefore asked the escorts to help with the harvest, which went well this time with no interference. There’s always a sense of uncertainty and anxiety in the air.

Boaz and I drove to Hirbat Adir, a community of farmers and shepherds that covers thousands of dunams of agricultural crops (from eggplants to watermelons and melons) near the village of Ein Bida. The settlers from Mehola and Shadmot Mehola don’t stop harassing the community either. It turns out that they have their eyes on a plot of land and have already declared it to be theirs and their harassment of Palestinian families is aimed at driving them away and taking possession of the land.

The chief herdsman and our contact person gave us a tour of the fields and showed us the damage inflicted on them in the past month alone: solar panels have been shattered at various places around the area, water and irrigation pipes from the springs have been cut and damaged, some of the water pumps have been smashed while others cannot be used because their transformers have been stolen. This havoc is wrought during the hours of darkness when the farmers are home and even during the daytime when there’s no one around. The situation instills fear and dread and causes serious harm to their work and livelihood.

Abu A told us that two years ago, his flock of sheep were poisoned. At the time, he still tried to complain through a firm of human rights lawyers, but despite the fact that he gave his testimony to the police three times, the names of the known suspects were deleted from the testimony and the investigation ended with no results or compensation. Once again, the Friday before we came, sheep had been poisoned and he burned the carcasses immediately without waiting for a post-mortem because he feared that more animals would be poisoned.

The area is full of natural springs that settlers from all over the Jordan Valley have appropriated to themselves. They’ve installed benches and come there to bathe. The Palestinians are afraid to go near the place and some of them are considering leaving the area.

One of the escort groups in Farsiya distributed clothes to the shepherds. It’s a lovely gesture but it’s sometimes hard to avoid jealousy and competition between the local families and those further away, who also want gifts. After the clothes had been handed out, Lauren made chocolate balls with the children, much to their delight.

Danny and Sasha’s team went to support the harvest of a large area next to a settler outpost called Asael. The Palestinian farmers waited for our escorts because the settlers had injured them and even smashed their car in an incident two weeks earlier.

Another team went out with N and his flock – two hours grazing and rest in the shade passed peacefully. There is uncertainty and stress about what is anticipated every hour of every day in every place there.

עין חילווה בקעת הירדן  10-11.5.24
משתתפים: מיקי פישר (מדווחת ומצלמת) יחד עם קבוצה ממלווי רועים

יום שישי 10/5  18.30
אני (מיקי) ובועז הגענו למשמרת לילה במסגרת נוכחות מגינה בעין חילווה. כלומר, המשמרת מלווה את הרועים למרעה במהלך שעות היום, ושני מתנדבים נשארים ללון במקום כדי לספק הגנה מפני מתנחלים גם במהלך הלילה. עין חילווה הוא יישוב קטן הממוקם בסביבות צומת חמאם אל מליח, בפנייה מערבה מכביש אלון 578 לטובאס.
במקום חיות שבע משפחות שמתפרנסות מגידול בקר לבשר. על גבעה מולם ממוקמת משכיות, התנחלות דתית ובה גם ישיבה דתית גדולה. בשנה האחרונה נוסף לצידה מאחז, שבתיו גובלים ממש בבתי עין חילווה. תושבי משכיות עם תושבי המאחז מציקים לתושבי עין חילווה בתדירות גבוהה. הם ניכסו לעצמם את המעיין שבמקום, בנו שם ברכה לרחצה ומונעים מהרועים להשקות את הפרות בנחל הזורם אל המעיין. הם גם מטרידים את העדרים הרועים בשדות. לפני כשבועיים, בלילה שהתגלה הרועה-מתנחל שנרצח, הם פשטו על אוהלי עין חילווה ושרפו והשחיתו שני מאהלי מגורים. כמו כן בלילה הבריחו פרות מהמכלאה של הפלסטינים  ואז עצרו אותן (את הפרות) בעוון שוטטות. הפרות נפדו בכסף רב ועתה הפלסטינים מנסים לערער על כך משפטית.

מאז, קבוצת מלווי הרועים נמצאים שם בנוכחות מגינה (כאמור מסביב לשעון כולל לינה), כמעט יום יום.

כשהגענו, אמר לנו פ' המארח שלנו, שראה מרחוק שני מתנחלים עומדים בצומת. הדבר עורר חשד והוא ביקש שניסע מייד לראות מה קורה. בסופו של דבר התברר שאלה מתנחלים דתיים שביקשו לתפוס טרמפים. דקות אח"כ צלצל בנו של פ' ומסר שכנראה נראו מתנחלים בסביבה, שהבריחו אחיות של רועה אחר, והוא חושש לחזור הביתה לבד . פ' ביקש להתכונן לאירוע כלשהו ויצא לקראתו. לא התפתח כל אירוע אך הדריכות והחששות ממחישים את המתח שבו הפלסטינים נתונים יום ולילה. הם חייבים לעמוד על המשמר ולנסות לקדם כל התנכלות שמסכנת את רכושם וחייהם מצד המתנחלים.

יום שבת 11/5 קציר  בפארסייה

 קבוצת מלווים קצרו בכלים ידניים – חרמש וןמגל - חלקה של א'. לפני מספר שנים רשות הטבע והגנים החליטה לספח את החלקה הזו  לשמורת טבע. אולם לפי חוק, מי שעיבד את החלקה במשך שנים רבות וזרע, רשאי לקצור את התבואה אבל רק באמצעים מכאניים. המתנחלים שמחפשים תמיד כל עילה כדי להתנכל לרועים, הזמינו צבא כדי לעכב או למנוע פעולות שונות של הרועים, כגון חרישה, זריעה, קציר. א' לפיכך ביקש את עזרת המלווים בקציר התבואה, שהפעם עבר בהצלחה וללא הפרעה. אי הוודאות והחשש נמצאים כל הזמן באוויר.

בועז ואני נסענו לח'רבת אדיר, יישוב של חקלאים ורועים, החולש על אלפי דונמים של גידולים חקלאיים (מחצילים ועד אבטיחים ומילונים) קרוב לכפר עין בידא. גם המתנחלים ממחולה ושדמות מחולה לא מפסיקים להתנכל להם. מסתבר שיש חלקה שהמתנחלים לוטשים אליה עיניהם, וכבר הצהירו שהיא שלהם, וההתנכלויות נועדו לגרש משם את המשפחות הפלסטיניות ולהשתלט.

החקלאי הראשי ואיש הקשר שלנו ערך לנו סיור בשדות והראה לנו את הנזקים שנגרמו להם רק בחודש האחרון: קולטי שמש מנופצים במקומות שונים בשטח, צינורות מים להשקיית השדות ממעיינות בשטח נחתכו וניזוקו, משאבות מים מנופצות, משאבות אחרות משותקות כי נגנבו מהם השנאים (טרנספורמטורים). החבלות הללו מתחוללות בשעות החשיכה כאשר החקלאים נמצאים בבתיהם, ואף בשעות היום כאשר אין איש בסביבה. המצב הזה זורה פחד ואימה, פוגע קשה בעבודה ובפרנסה.

אבו ע' סיפר שלפני שנתיים הרעילו את עדר הכבשים שלו. אז הוא עוד ניסה להתלונן באמצעות משרד עורכי דין לזכויות אדם, אך למרות שהגיש עדות שלוש פעמים במשטרה, זאת  מחקה מהעדות את שמות החשודים הידועים לו, והחקירה הסתימה ללא כל תוצאות ופיצויים. גם ביום שישי הקודם לבואנו הורעלו כבשים והוא שרף את הפגרים מייד, ולא חיכה לנתיחה כי חשש שבעלי חיים נוספים יורעלו.
השטח מלא מעינות מים שהמתנחלים מרחבי הבקעה ניכסו לעצמם, סידרו ספסלים ובאים להתרחץ שם. הפלסטינים חוששים להתקרב וחלקם שוקלים לעזוב את האזור.

בפאריסייה אחת מקבוצת המלווים חילקה בגדים למשפחות הרועים. המחווה מקסימה, אבל קשה לפעמים למנוע קנאה ותחרות בין המשפחות המקומיות והמרוחקות, שגם הן רוצות מתנות. אחרי חלוקת הבגדים לורן הכינה עם הילדים כדורי שוקולד לרוב שמחתם.

צוות דני וסשה נסעו ללוות קציר על שטח גדול, הנמצא בסמוך למאחז של מתנחל בשם עשאהל. החקלאים הפלסטינים חיכו לליווי שלנו כי בתקרית מלפני שבועיים המתנחלים פצעו אותם ואף שברו את מכוניתם.

צוות נוסף יצא ללוות את נ' והעדר שלו. שעתיים מרעה ועוד מנוחה בצל עברו בשלום.

אי הוודאות והמתח מפני הצפוי קיימים בכל הימים והשעות בכל מקום שם.