מאז “השבת השחורה” ב-7 באוקטובר התגברו המתקפות האלימות של מתנחלי המאחזים  הלא חוקיים כנגד רועי צאן וחקלאים בכפרים ובקהילות הפלסטיניות בגדה המערבית.
למתקפות השיטתיות יש מטרה ברורה – גירוש קהילות פלסטיניות באזור C (60% משטח הגדה), והאמצעים להגשמתה ברורים וגלויים: :
מניעת עיבוד חקלאי, מניעת רעייה בשטחי בר, מניעת שימוש במקורות מים טבעיים, מניעת מסיק וקציר, חסימת דרכי גישה וניתוק החיים. אלימות קשה ביום ובלילה הכוללת פגיעה ברכוש, בגוף ובנפש. הכול באיומים עם נשק ובהתחזות לחיילים לובשי מדים.
.
הצבא והמינהל האזרחי מתעלמים, תומכים ומשתפים פעולה עם תקופות המתנחלים בשטח, בהכרזות שקריות שתפקידם היחיד הוא לשמור על המתנחלים.

מוקדי אלימות מרכזיים:

• דרום הר חברון: חוות מעון, מצפה יאיר, חוות מיתרים, חוות יהודה
• אזור שכם: יצהר ומאחזיה, חוות רונן, חומש.
• ממזרח לרמאללה: המאחזים שסביב ההתנחלות כוכב השחר, חוות נריה, החווה של מיכה
• מדרום לשכם: מאחזי שילה (במיוחד אש קודש), מלאכי השלום
• אזורים נוספים: המאחזים בבקעת הירדן, מאחזי נחל קנה ועוד

פעולות אלו הביאו לפינוי בכפייה של קרוב ל-1,200 פלסטינים מ-18 קהילות שנאלצו לנטוש את בתיהם מפחד התקפות מתנחלים. מאז המלחמה נהרגו בגדה המערבית (כולל ירושלים המזרחית) 554 פלסטינים, חלקם מאש מתנחלים. תוך כדי כך מתרבים מאחזים חדשים, אשר מקבלים מהמדינה תוך זמן קצר מים, חשמל ודרכי גישה.
חלק גדול מאותן תקיפות אלימות תועדו בידי פעילי זכויות אדם ישראלים, כולל עדויות רבות של  חברות מחסוםווטש.