א-ראם, ביר נבאלא, ג’בע (ליל), עטרות, קלנדיה, יום א’ 25.5.08, אחה”צ
מחסום אר-רם 1530
ריק מהולכי רגל. מכוניות בודדות יוצאות מזרחה.
מאר-רם לקלנדיה נסענו דרך הצד הפלסטיני של החומה. השער הגדול
שליד הכיכר בדחיית אל-בריד היה פתוח למרבה ההפתעה ונחשפנו לציורי גרפיטי שטרם ראינו (משמאל).
משום שנסענו בדרך זו, השקפנו על מחסום עטרות מרחוק ולא ניכר היה עומס לפני המחסום, גם לא כשהשקפנו לעברו שעה וחצי מאוחר יותר, מהצד הפנימי של הגדר התוחמת וכולאת את הכפר קלנדיה.
מחסום קלנדיה 1540
בכל רחבת מגרש החנייה נשמעו צעקות ונזיפות מפיה של החיילת המופקדת על העמדה הקדמית למחסום הרכבים, זו המווסתת מתוך קופסתה את הכניסה לשטח המחסום. היא גערה בנהג טרנזיט שעקף את התור והקדים את הרכבים הפרטיים. הנהג שיצא מרכבו, עמד מול חלונה וטען שדינו כדין מיניבוס ולכן הינו בעל עדיפות בתור. כל אותה עת התנועה עצרה. עד שהחיילת, שרק קול לה (הנשלח לחלל העולם ונשמע למרחקים בעזרת טכנולוגיית מגבירת הקול) ולא מראה, יכלה לחגוג את ניצחונה (שהיה צפוי) ונהג הטרנזיט סב לאחור, אל סופו של התור.
במעבר להולכי הרגל ניכרה אווירת שיממון ורק עשרות אנשים עברו במסלולים.
במחסום הרכבים כלב אזרחי וכלבנו בדקו רכבים וריחרחו סביב סביב כל זמן שהותנו.
מחסום ראפאת (ביר נבאלה) 1700
15 מכוניות לפני המחסום. עברנו על פני המחסום בדרכנו לכפר קלנדיה. בצד הדרך עמד מעוכב. מפקד המחסום עדכן אותנו שאין בידול, השיב לשאלה בדבר גורלו של הצעיר וסיפר שהוא מעוכב לתשאול ומחכה כבר כ-20 דקות עד שתגיע התשובה בעניינו. המפקד אף העיד על עצמו בהתנדבות (כנחתום על עיסתו) שהוא אינו רע לב.
1740– שבנו אל המחסום והתמקמנו כדרכנו ליד הבטונדה שמול עמדת החיילים. המעוכב לתשאול עדיין היה במקום. בחשבון פשוט עפ"י שעון צה"ל הוא היה מעוכב לפחות שעה. בחברתו היה מעוכב תשאול נוסף. מעוכבים היו גם נוסעי טרנזיט שחנה ליד המחסום ותעודותיהם נלקחו. מייד עם בואנו כולם נקראו לקחת בחזרה את התעודות ושולחו לדרכם. הפלסטינים לא הסתירו את שמחתם למראנו, הודו לנו על שאנחנו מגיעות למקום שכוח זה, טענו שאינם רואים אותנו מספיק והעניקו לנו את הקרדיט לשחרורם.
לא יכולנו לסתור את טענת הקרדיט. ואומנם, משך כל זמן שהותנו במקום (עד השעה 1815), עברו הרכבים במהירות שיא את המחסום ולמרות שזו היתה שעת העומס של השיבה מהעבודה, בתור לא היו יותר מ-2 מכוניות לפני המחסום.
העמידה שלנו מול המחסום נותנת לפלסטינים העוברים אפשרות יחידה לממש את "זכות הצעקה", מטבע לשון מבית היוצר של ח.י. ברנר (ועידת יסוד ההסתדרות, חנוכה 1921).
כלפי מי יכולים הפלסטינים לצעוק את אשר על לבם? כלפי החיילים המכוונים מולם רובים או מונעים מהם מלשוב לביתם? כלפי רשויות המדינה היהודית האחראים לגטו בו הם כלואים? או אולי כלפי הרשות הפלסטינית שאף היא, כשאר העולם, אינה מתעניינת בגורלם?
וכך מהוות אנו, אחת לכמה ימים, מקור ניקוז לרחשי הלב והכעסים המצטברים. תוך שהם נוסעים בכביש שהוצר, ששוליו גורמים להרס מכוניתם, יש מהם המוציאים את ראשם וצועקים משפט (לעתים בלתי שלם) לעברנו, או מנופפים בידם לברכה ולתודה. מבחר מהדברים ששמענו ב- 35 הדקות בהן שהינו במקום:
– "כל יום אנחנו עוברים פה, החיילים כבר מכירים אותנו וכל יום בודקים אותנו…"
– "שאתן פה, עובר בסדר".
– "העגלה שלי חדשה, לא חבל עליה?"
– "You support the occupation "
– " תישארו פה…"
מחסום ליל/גבע 1845
משירדנו מהמכונית מול עמדת החיילים, נזעק לעברנו המפקד בדרישה שנתרחק 100מ' מהמחסום. הארנו את עיניו בעובדה שנוכחותנו הינה זכותנו ושאפילו לצלם מותר לנו. המפקד מיהר ליצור קשר טלפוני עם מ"פ היחידה, שאישר את דברינו, אז גם הואיל לספר לנו ולשוב ולומר את שאנחנו כבר יודעות, לגבי האידי
אולוגיה שבשמה הוקם המחסום: סיפור רצח המתנחל והצורך להזהיר מתנחלים מלעבור לכיוון רמאללה.
בתמונה הבית המנוקב על אם הדרך בכופר-עקב. בעבר ניסינו לברר מה הסיפור שלו, סוחרים מהסביבה טוענים שהמבנה שימש תחנת קמח וסימני הירי מתקופת המנדט הבריטי.
דברים שיש לאמתם.
א-ראם; מחסום ועיירה (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום א-ראם נמצא כשני ק"מ מדרום למחסום קלנדיה וכ-300 מ' מצפון לצומת נווה יעקב, בפאתי שכונת דאחית אל בריד. המחסום הוקם בשנת 1991 כמחסום כניסה לירושלים רבתי, נמצא בתוך שטח פלסטיני שסופח לירושלים ב-1967.בפברואר 2009 הושלמה הבנייה של חומת ההפרדה סביב העיירה אר-רם. העיירה הפכה להיות מובלעת פלסטינית (שטח B) שכונת דחית-אל בריד הצטרפה למובלעת, המחסום נסגר בחומה. החומה נבנתה על הכביש שהוביל לירושלים. מאז המצב בעיירה התדרדר.בתים נטושים וחצי גמורים, רוב בתי העסק נסגרו. הזנחה קשה בסביבות הגדר וברחובות. מי שיכול היה עזב. עודכן בינואר 2024
Anat TuegMay-21-2022חפירת הכביש השקוע לישראלים
-
מחסום ג'בע / ליל (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
.
מחסום דרכים לבדיקת רכבים, נמצא על כביש 65, גובל בגדר הדרומית של כפר ג'בע, כשלושה ק"מ מזרחית למחסום קלנדיה, על הדרך המובילה להתנחלות אדם בואכה כביש 60.
בחפירות ארכיאולוגיות בתחומי הכפר נמצאו שרידי בית בד מימי בית ראשון. האירועים שהביאו להקמת המחסום דווקא כאן: ביום חטיפתו של גלעד שליט ולפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, נחטף בחור בן 17 מאחת ההתנחלויות בידי חולייה פלסטינית.
גופתו נמצאה מספר ימים מאוחר יותר במבואות רמאללה. תחקיר צבאי העלה שחוטפיו העבירו אותו בציר זה. המחסום הוקם על מנת למנוע מקרי חטיפה בעתיד וכדי להזהיר מתנחלים מנסיעה לרמאללה וכניסה לשטח A (האסור בכניסה לישראלים).
המחסום הפועל כל שעות היממה. בדרך כלל נבדקים רק הרכבים הנוסעים בכיוון רמאללה.(נובמבר 2016): כל בוקר, כשהמתנחלים בהמוניהם נוסעים לירושלים על כביש 60 וכל אחה"צ שהם חוזרים מירושלים על כביש 60, יוזם הצבא פקק בכניסה למחסום ג'בע ומעכב את תנועת הפלסטינים שנוסעים לעבר כביש 60.
(פברואר 2020): בשנתיים האחרונות המחסום לא תמיד מאויש. לפעמים החיילים באים וסתם עומדים, לפעמים באים ועוצרים ובודקים את הנכנסים לכפר, לפעמים מפטרלים בסמטאות הכפר, לפעמים יורים רימוני הלם וגז ולפעמים פולשים לבתים ועוצרים צעירים, מספרים העוברים במחסום חזמה.
(מעודכן לפברואר 2020)
Apr-18-2023מפת מחסומי צפון ירושלים
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-
עטרות (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עֲטָרוֹת היה מושב עובדים שחרב במלחמת העצמאות, במקום בו עומד כיום הכפר הערבי קלנדיה, באזור הדרום-מערבי של שדה התעופה עטרות שנבנה בידי המנדט הבריטי. לאחר 1967 הוקם בסמוך אזור התעשייה עטרות, ועד השלמת החומה ממחסום קלנדיה עד כביש 443 היה במקום מחסום. כיום מתוכננת בנייה של שכונה יהודית חדשה על אזור שדה התעופה הישן.
-