מתנחלים מגבילים את תנועת הפלסטינים ובעצמם חודרים לשטחים הפרטיים שלהם באין מפריע
המשמרת הזאת הוקדשה בעיקר למפגש עם ע”נ, לצילום שיחה איתו שתוצג בסרטון בחגיגת הרבע יובל שלנו.
ע’ ענה לשאלות נורית על הקשר בינו לביננו ואגב כך חזר ותיאר כמה קשה המצב היום כשהם מכותרים בהתנחלויות חדשות, בנוסף להתנחלות של גדי ושם טוב לוסקי הצמודה לסוסיא הקדומה. והם מאוד פעילים להרע. צילומים מרחוק של ההתנחלויות האלה כבר העברנו.
בשטח בין סוסיא הקדומה לבין סוסיא הוותיקה והמבוססת, נוספו עוד שלושה מאחזים: משכן הרועים שם מתגורר עמישב פלד. לידו זוג ששמם מלכה ופבל, ולידם קרוונים חדשים עם מתנחלים חדשים שעדיין שמם לא ידוע, שהגיעו אחרי 7.10.23. הנ”ל עולים עם העדרים שלהם על השדות והכרמים של הפלסטינים ובעלי החיים אוכלים כל מה שצומח שם. בסרטון שע’ העביר לי ניתן לראות את המתנחל עמישב מעלה את כבשיו על כרם הזיתים של משפחת נאווג’ה, השכנים של ע’.
וזוהי שגרת ימיהם ולילותיהם.
ע’ מוסיף ומספר שהלילה גם ניסו לגנוב כבשים למשפחת אדרא שגרים ליד דיראת. התושבים רדפו אחרי הגנבים והצליחו לתפוס חלק מהכבשים על יד טאווני ולהחזירם לבעליהם. עוד מספר ע’ שלפני כמה ימים הגיעו אנשי צבא וביקשו שיספרו להם על המתרחש. ניסו לשכנע שהם רוצים לטפל בבעיה והבטיחו שיחזרו. מתי? לא ברור.
כצפוי, הוא לא מאמין להם ובהם. בינתיים שום דבר בהתנהלות כוחות הביטחון לא השתנה לטובתם. הפלסטינים מוגבלים בתנועתם ולא יכולים לצאת למרעה ואילו למתנחלים נכנסים עד לפתחי בתיהם באין מפריע.
גם הנוהל של מעצר פלסטינים והעברתם מביתם אל הבסיס הצבאי בסוסיא ל”חקירה” ואחרי כמה שעות להחזיר את המעוכב ולהשאירו באמצע הדרך בשדה – נשאר בעינו.
עוד אנחנו משוחחים, הצטרף אלינו נ’ נאווג’ה מכרנו הוותיק שמועסק ע”י בצלם. שמחנו שהגיע מכיוון שיכולנו לברכו על בחירתו לראשות מועצת סוסיא הפלסטינית. מועצה זו חולשת על ואדי רחים וסוסיא, אזור שמונה 500 איש בערך.
כששאלתי מה משמעות המינוי הזה ענה: בעיקר כאב ראש.
תיאור מיקום
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-