מת''ק עציון: 15:30 – כ-50 איש באולם ההמתנה ועוד כ-10 מחוצה לו. המזגן שוב לא עובד למרות החום הכבד והטלפון של המת"ק, שמתנוסס מעל גבי ההודעות הפזורות על הקירות, לא עונה, כרגיל. בניגוד לפעמים אחרות רוב האנשים ישבו ולא הצטופפו אנשים ליד הקרוסלה. אחד מהממתינים החזיק ברשימה שמית של האנשים. הופתענו מהסדר ומהשקט היחסי ששררו למרות מספרם הרב של הממתינים בשעה מאוחרת זו.  כאשר החייל שמעבר לזכוכית המשוריינת קרא לשלושה אנשים להיכנס הבנו שסדר הישיבה הוא גם סדר התור. הספסלים סודרו לאורך הקירות וכך ברור לכול מי הבאים בתור. אמנם פחות בלגן אך בד בבד יש תחושה של משחק ילדים, שכן בכל פעם שאנשים קמים ונכנסים, השאר צריכים לזוז מספר כיסאות ולהתיישב מחדש… הקצב – במשך כשלושת רבעי השעה נכנסו לחלונות הנכספים כ-15 איש. ביניהם (בהתערבות שלנו אצל החייל שמעבר לקרוסלות) שניים שתעודת הזהות והאישור שלהם נלקחו מהם במחסום ונאמר להם לבוא לקבל אותם במת"ק, ואישה צעירה. לגביה הייתה לחייל שמעבר לקרוסלות התלבטות שהובעה בקול ברמקול: אם תחול עליה עקיפת התור הנהוגה בבקרים לגבי נשים, המשמעות היא שאחד הממתינים מזה שעות רבות לא יוכל להיכנס עד לשעת הסגירה הקרבה. ההתלבטות נשמעה כנה ואנושית.   כרגיל, ניגשו אלינו מנועי שב"כ לא מעטים אותם הפנינו לסילביה. כמו כן פנה אלינו פלסטיני שביקש למכור שתייה קלה ומזון לאלה שממתינים שעות רבות מדי יום. מפקד המת"ק הודיע לו שזה אסור. לא ברור אם עפ"י החוק אמנם אין לו רשות לספק שתייה ומזון כדי להרוות את צימאונם ולהשביע את רעבונם של מבקשי השרות, (ואמת, גם להשתכר מכך).  

  מחסום בית לחם: 16:45 במחסום לא המתינו אנשים רבים למרות השעה. אולי בשל העובדה שהיו 4 עמדות פתוחות. המאבטח של החברה הפרטית עמד במפלס הכניסה ולא בקומה שמעל כמו בפעם שעברה. רס"ן שאמנם לא הכרנו, אך הוא, כנראה, ידע מי אנחנו, עבר במקום בניסיון לייעל את המעבר, ובירך אותנו לשלום בלחיצת יד.   שוב נוכחנו בחוסר נימוס וגסות מצד החיילות בעמדות הבדיקה. אחת מהן נבחה ברמקול פקודות כמו "כולם להוציא כרטיסים מגנטים" או "זוזו". אם יש מיקרופון שמהדהד באולם, ממש אין צורך לצעוק… יש לציין שבמקרים נדירים היא הוסיפה "בבקשה". נותר לנו לקוות שתמשיך כך כל העת ולא רק לפרקים.