ה-1 במאי מורגש בשטחים – שבתון ברשויות המקומיות.

10.15 היגענו לכפר א-דיכ המועדון של חנאן היה פעיל למרות יום השבתון. הנשים חיכו לסוזי ולרותי עם עבודותיהן בשלבים שונים של 'ייצור'. כעבור שעתיים, כשדליה ואני נכנסנו לאסוף את חברותינו, המקום שקק חיים ונראה כמו בית מלאכה מקצועי ותוסס, כשסוזי ורותי מדריכות ומסייעות לכולן. תענוג לעיניים וללב. כעת יש תקווה (לא הבטחה) שיוכלו למכור את העבודות, גם בעזרתנו.

במקביל דליה, שלמה ואני נפגשנו עם האלה, מרכזת המועדון שבבניין המועצה, עם בעלה ועם דודו שהוא אחד מאנשי המת"ק הפלסטיני. לא יכולנו להיפגש במועצה בגלל יום השבתון, אבל היה נעים לפגוש אותם שוב בביתם. השיחה נסבה על שלושה עניינים; ראשית הסבירו לנו יותר על יחסי הכוחות והדינמיקה בכפר בין שתי המשפחות הגדולות, שאד-דיכ היא הגדולה והמשפיעה ביניהן. ראש המועצה הנוכחי בא מתוכה. שנית, סיכמנו לקיים בכפר חוגים ללימוד אנגלית לתיכוניסטים, בינתיים, אחת לשבוע. המורים יהיו שלמה ש., בן זוגה של מרים ואילין ס., חברה חדשה במחסום ווטש, ילידת דרום אפריקה ומורה בתיכון. החוגים יתקיימו אחר הצהריים, בהתאם לזמן הפנוי של התלמידים. עניין נוסף שסיכמנו סופית הוא היציאה לים של אמהות וילדים בסוף אוגוסט, ויציאת קבוצה של אנשים חולים ליום כיף בתל-אביב.

12.45 לעזון עתמה.

נכנסנו למרחב התפר של אלקנה כדי לנסות להבין  היכן עובר תוואי הגדר החדשה. היכן הוא מתחיל והיכן הוא מסתיים.

עלינו לגג הבית של ח. ושוחחנו עם אשתו (בערבית ובתרגום של נדים). ראינו במו עינינו את הגדר החדשה שמתחילה באורנית ומסתיימת בשערי תקווה.

הגדר החדשה תקיף גם את הבתים שהיום נמצאים מעבר לכבוש ומעבר לגדר המקיפה את עזון עתמה. זה אומר שהם ייכנסו לתחום הכפר ולא יהיו נפרדים ממנו.

הנשים התלוננו שמעתה כדי להגיע לא-זאוויה הנמצאת ממש לידם מעבר לכביש – יצטרכו לנסוע דרך עזון עתמה צפונה לכיוון בית אמין, מזרחה לכיוון סיניריה, בידיה, מסחה, ומשם דרומה מתחת לכביש 5 אל א זאוויה, ששם חלק מבני משפחותיהם. סיבוב ענק, במקום 5 דקות – כשעה.

נדים הבין מהנשים שהמתנחלים ייסעו על כביש הביטחון שיוביל מאורנית ליתר ההתנחלויות. והכביש הנוכחי – לא ברור את מי הוא יישמש. המחסום כמובן יזוז ממקומו למקום כלשהו בתחילת הגדר, קרוב לכניסה למרחב התפר.

צריך להמשיך לעקוב.