9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין

9:30 חארס. בצד הכניסה לכפר ג'יפ צבאי.

הגענו היום לכפר ביוזמת נשים שהשתתפו בקבוצת לימודי האנגלית ובקשו שנבוא לפגוש אותן. חשבנו שהן מעוניינות בפגישה כדי להסדיר את השתתפותן ביום הים. אבל התברר כי הן כלל לא ידעו על ההתארגנות. אז למה היה  חשוב להן להיפגש? פשוט כי "we missed you".גם אנחנו חסרנו אותן מאד, והפגישה שהתקיימה בבית המטופח של אחת הנשים הייתה באווירה של התרגשות אמיתית.  הוכחה נוספת לחשיבות  הקשר האישי שנוצר עם הנשים בכפרים כתוצאה ממפגשים מתמשכים. 

בימים אלה הסתיימה תקופת  מבחני סוף השנה בבית הספר שחייבה את האמהות האמביציוזיות לשנן עם ילדיהן במשך שעות ארוכות את חומר הבחינות. הילדים של הנשים הללו לומדים בבית ספר של הרשות הפלשתינאית שבו, בהבדל מבית הספר הפרטי שעולה בכסף רב, המשמעת אינה הצד החזק והילדים לא ממושמעים,  "כמו בישראל", הן הדגישו. משמח מאד היה לשמוע שכמה מהאמהות לוקחות את ילדיהן הקטנים ללמוד שחייה בבריכה בכפר דיר אסטיא. אולי הקטנטנים הללו יתחילו את  שבירת הסטיגמה המכוערת  שלפיה "ערבים לא מסוגלים לשחות".

ומה קורה בכפר?

הנוכחות הצבאית מוגבלת בימים אלה לשעות הלילה בלבד. בתקופה האחרונה  לא היו מקרים של

פריצת חיילים לבתים וגם לא מעצרים של תושבי הכפר.  בית המשפחה של אחת הנשים שנהרס בזמנו (בהיותו בשטח C  ) הולך ונבנה מחדש למרות החשש שיום אחד יגיעו הבולדוזרים שנית. מאידך, בצמוד לבית שבו התארחנו בונה המשפחה יחידת מגורים לבן הבכור שמלאו לו עשרים. כאן הבנייה נעשית ללא חשש, כי למרבה המזל היא מתבצעת בשטח B. קו גבול של אסור ומותר באותו הכפר, שכולו גחמה של השלטון הכובש.

אתמול בקר בכפר שר הבריאות הפלשתינאי מלווה במספר ישראלים, במטרה לבדוק את מצב רשת הביוב. בגלל השפכים הזורמים ברשת הרעועה מאיזור התעשיה ברקן סובלים אנשים רבים בכפר ממחלות עור. עוד מכה שהכיבוש מחיל על הפלשתינאים בגדה.

11:30 אנו נפרדים מהמארחות שמזמינות אותנו לבוא שוב בקרוב, הפעם לארוחת צהרים.

בדרך חזרה עוצרים בכניסה לעזון. בלוקים גדולים חוסמים את הכניסה ומייתרים נוכחות חיילים. מונית חונה ליד השער מצפה לנוסעים שיחצו את המחסום ברגל. איש אינו יודע מתי יפקע העונש השרירותי הזה.

הנסיעה חזרה שקטה, אין נוכחות צבאית על הכביש. אפילו הג'יפ שחונה בדרך קבע מול קרני שומרון אינו נראה הפעם.

12:00 חזרה לראש העין.