14:00– 11:45

11:45 מחסום בזק

עברנו.

דרך אלון / כביש 578
חיילים בשטח. אוהלי סיירים, אוהלים גדולים, דגלים …

 12:10 מחסום חמרה
 שני חיילים, אחד מהם כנראה הוא המפקד, הגיעו כדי לבשר לנו שאסור לעמוד במקום בו אנו עומדות, על הכובע רשום "דוכיפת". הסברנו שזה מקומנו, ועמדנו. משטרת תנועה הזדמנהלמקום נהוגה בידי רס"ב (רב-סמל-בכיר) אליהו בר-כליפא. הוא הורה לנו ללכת לעמוד בתחנה (סככה רותחת מחום, שהיתה פעם מכולה), שאם לא כן הוא יקנוס אותנו על עמידה לצד הכביש.
ביקשנו הסבר. אמר שזה מקום שמסכן אותנו, ותפקידו לשמור על שלום האזרחים. הוא הבטיח הסבר רק אם נעמוד בסככה, כי אחרת זה מסוכן.
הוא המשיך אל עמדת הכביש. לאחר כרבע שעה, השוטר עם אחד החיילים נסעו מזרחה אל
מכונית פלסטינית, שכפי הנראה היוותה את עילת בואו של השוטר אל המחסום. לאחר עוד כ 10 דקות הוא נעצר לידינו, כעס מאוד(!!!) כאשר היד שלי נגעה במכונית שלו, והסביר שעמידה לצד הכביש היא רק לצורך "עבודה מורשית". לדבריו, כל אזור המחסום הוא "כביש שאסור לאזרחים לעמוד בו".
כאשר שאלנו לפי איזה סעיף הוא היה מאשים או קונס אותנו, הוא השיב כי היה רושם דוח ללא שום סעיף, והפנה אותנו אל "תחנת המשטרה הוירטואלית".
  13:10 עזבנו

  13:25 מחסום תיאסיר
התנועה על הכביש דלילה, וכך גם במחסום. שני חיילים ירדו לקראתנו עוד בטרם יצאנו מהמכונית. נשמעו הטיעונים הידועים והמוכרים כדי שנעזוב את המקום, החל מ"הפרעה לפעילות החיילים" ועד "שטח צבאי סגור". כיוון שסובבו את הגב ושבו אל העמדה, המשכנו לעלות כדי לצפות. פתע ראינו חייל חוסם את הכביש ממזרח, וחייל אחר את הכביש ממערב.
לשאלתנו ענו, כי בגלל שאנחנו שם הם עוצרים את המעבר. ו"תצלמו כמה שאתן רוצות". אז ירדנו וגם צילמנו.
החיילים לא פתחו את החסימה. לנהגים הם אמרו שהכביש חסום בגללנו, וזאת לאחר שכבר היינו ליד המכונית שלנו. נהג המונית אמר לחייל "אמרתי לה שאתם טובים".
רכב צבאי הביא ארוחת צהרים לחיילים, לאחר מכן הם פתחו את החסימות.
  13:40 עזבנו

14:00 מחסום בזק
נסענו לשלום
>