גם הפעם היה מפגש תוסס ומשמח. התחלנו במסדרון בשיחה ספונטנית על אורח החיים בכפר, והפעם בעיקר על מרכזיותה של הדת בחייהן של הבנות הצעירות, שכבר בגילן הצעיר עטופות בחיג'אב ומתפללות את כל חמשת התפילות היומיות, ומשתתפות בהתלהבות בשיעורי הקוראן בבית הספר ובמסגד. כולן הזכירו בשמחה את שמות הנביאים והאימהות,  ומצאנו כמובן "מכרים" משותפים מן התורה.  

ריקי (כיתות ז'-ח') הוראת אנגלית:

הפעם הכנתי תמונות והבנות היו אמורות לבנות סיפור בעזרת שאלות מנחות פשוטות כמו מי בתמונה, מה הקשר בין הדמויות בתמונה(אחים, חברים) האם הם שמחים, מי לדעתם חסר בתמונה, אחרי זמן קצר הסתבר שרוב הבנות מבינות אומנם  את משמעות המילים, אלא שהן מתקשות להבין משפטים וליצור אותם. תשובות במקהלה חביבות עליהן ביותר, בדרך זו כולן משתתפות, כולל החלשות יותר, והכיתה צוהלת ושמחה.

השיעור עבר ביעף,  ואני כבר מחכה לפגוש את הקבוצה המקסימה הזאת בשבוע הבא.

לילקה (כיתות ט'):

יותר ויותר אני מבינה שקשה להן לקשור אפילו שלוש מלים ביחד. ביקשתי שיתחלקו לזוגות או שלשות, ידברו ביניהן על חלום ואחר יספרו לכולן. רבות התנדבו וניסו לספר על חלומות העתיד שלהן אבל אין להן די מלים לכך. הן אומרות "אני חלום אוניברסיטה". או " אני חלום בית חולים". בלי מילת הקישור. הייתי צריכה לשנן כמה וכמה פעמים עם כולן את המלים: I had a dream that I am a

בהמשך הן התבוננו בתמונות שחילקתי להן  וסיפרו (על פי שאלות שרשמתי על הלוח) מה הן רואות. בהמשך הראיתי להן שיר באנגלית שנלמד בשבוע הבא. אחת הבנות אמרה שאביה כותב שירה בערבית והיא תביא להראות לי בשבוע הבא.

היה מפתיע ונעים לפגוש, לפני השיעור, שתי נשות מחסום ווטש (במונית) המסיירות בין הכפרים.

מיקי (כיתה ה'):

הבנות באות בשמחה. נראה לי שכדאי לשלב בשיעור הארוך (90 דק') משחקים היות והן צעירות ובאות לאחר יום לימודים.