קלנדיה
החלטה לא מובנת
כל חמש תחנות הבידוק היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:00 והמגיעים למחסום עברו ישר דרך אחד המכלאות לשרוולי הבידוק. החיילת באקווריום הודיעה מדי פעם על השרוולים הפנוים (בדרל כלל 4 ו-5) שכדאי לגשת אליהם.
תורים התחילו להיווצר בשעה 5:30, בשנים מתוך שלושת המכלאות. משום מה, אף אחד לא נכנס למכלאה השלישית. כשהלכנו לבדוק אם חסמו את המעבר הזה מפאת קרוסלה מקולקלת (בעיה די כרונית באותה מכלאה בעבר), לא מצאנו חסימה. אבל שני גברים שעמדו ליד הקרוסלה באותה מכלאה, בציפיה שהיא תפתח, דיווחו שהיא לא נפתחת. קראנו לחיילת התורנית כשהיא יצאה לרגע מן האקווריום, שאלנו אותה אם הקרוסלה במעבר השלישי פועלת או לא, והיא ענתה שלא. כך דיווחנו לגברים שעמדו במכלאה, אשר יצאו ממנה והצטרפו לתור אחר. ואז, פחות מדקה אחר-כך, אותה קרוסלה התחילה לעבוד. ניתן לחשוב שפשוט לא לחצו על הכפתור שלה קודם.
אנו כמובן קבלנו על הראש מכמה מן הגברים שעברו מתור לתור על פי הדיווח שלנו שהקרוסלה מקולקלת. אבל עצם הטענה הייתה הקלות הבלתי נסבלת שמוסרים אינפורמציה לא נכונה (שנוסחה בצורה פחות עדינה כ- "למה החיילים משקרים?") ובעקבות שאלה זו באה רשימה ארוכה של תלונות ידועות ונושנות על יחס של אי-כבוד משווע כלפי הפלסטינים העוברים יום-יום במחסום. ואחר-כך השאלה הנצחית: "אתן עומדות כאן הרבה שנים, ומה השתנה כאן בגלל נוכחותכן?" שאלנו את האיש שאמר את זה (שמכיר אותנו משיחות קודמות) אם הוא רוצה שלא נבוא למחסום, והוא נסוג, קצת נבוך, כי לא רצה להעליב אותנו. אמרנו לו שלמרות כל המאמצים שלנו, כנראה לא בקלות נצליח לשנות את השיטה שמחייבת אותו לעמוד כאן בוקר, בוקר בדרך לעבודה. אבל לפחות אנו יכולות לבוא כדי לעמוד לידו ולצדו – ואת זה הוא קבל בסבר פנים יפות.
נגד המת"ק יצא לפתוח את השער ההומניטרי בשעה 6:10 ושוב כל פעם שקומץ אנשים הצטברו לידו. אבל כאשר נשים (במיוחד) נכנסו למחסום, אם הן לא ראו אנשים ליד ההומניטרי הן בדרך כלל העדיפו לקחת צ'נס שיגיעו למחוז חפצן יותר מהר אם יעברו דרך המכלאות.
זה משחק רולטה, בעיקר של הנשים, שחוזר על עצמו בוקר, בוקר. יש כאלה שמוצאות את עצמן כלואות בין סורגי המכלאות כאשר השער ההומניטרי נפתח, ויש כאלה שעומדות ליד ההומניטרי ומצטערות לגלות שדווקא היו עוברות יותר מהר אילו הצטרפו לתור דרך המכלאות. הבוקר, למשל, ראינו אשה שנכנסה לאחת המכלאות כשהיא נשאה תינוק קטנטן בזרוע השמאלית, החזיקה את היד של ילד כבן שלוש בידה הימנית, והתקשתה לעבור את הקרוסלה כיחידה אחת. רצינו להסביר לה שיהיה לה קל יותר לעבור בשער ההומניטרי. אבל עד שהגענו אליה היא כבר הייתה עמוק בתוך המכלאה בלי אפשרות לחזור. מאחוריה בתור עמד איש צעיר שהחזיק את העגלה המקופלת של התינוק, ואחרי שהאישה והילדים עברו (בקושי) את הקרוסלה, היא ננעלה בדיוק בפניו! אנו נוטות לחשוב שזה קרה כי מישהו באקוורום פשוט לא שם לה למה שהוא עושה. אבל כנראה שהזוג הפלסטיני הזה לא מפרש את הארוע הזה ככה.
בשעה 6:30, הגיעה למחסום משלחת של שוטרי משמר הגבול במדים מצוחצחים ומגוהצים ועשו סיור קצר באזור השער ההומניטרי. כעבור כמה דקות, אחרי שקבוצה של גברים ונשים עברו דרך השער הזה ועמדו בשרוולים כדי להכנס לבידוק, חייל המת"ק והשוטר התורן החזירו את כל הנשים בחזרה דרך השער ההומניטרי ושלחו אותן מחוץ לאזור המקורה של המחסום כדי לעבור דרך פתח אחר בחומת המחסום "בלי בידוק." הלכנו אתן לבידוק לפי הסידור החדש הזה. הוא לא היה בדיוק "בלי בידוק" כי בדקו את התעודות של כל אחת, והבודק היה אחד משוטרי משמר הגבול שהגיע כמה דקות קודם. הבנו שהמסלול הזה הוכן לימי ששי ברמדאן, והוסבר לנו ע"י אחד המאבטחים שזה "סידור מיוחד לחג."
היום לא היה חג, אבל ניחה. גם אין טענה נגד הסידור עצמו. אבל היה חכם יותר להסביר לנשים בכניסה למחסום שיש בחוץ מעבר אחר, מיוחד לנשים, שיחסוך להם זמן, במקום להחזיר אותן כל הדרך מהכניסה לבידוק בפנים. וכשהלכו בשעה 6:50 (עדיין לא הציבו שלט או בן אדם בכניסה למחסום כדי לכוון את הנשים למעבר המיוחד הזה. כך שעל אף הכוונה הטובה להקל על נשים, נוצר מצב "חלמאי" במקרה הזה.
המחסום מטונף הרבה מעבר לאופן הרגיל.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanNov-30-2025קלנדיה: שלוליות וזוהמה אחרי הגשם
-