מחסום סרה- הנורא סגור לבאים משכם או ההולכים אליה. מעבר מותר רק לתושבי הכפרים הסמוכים,  מי שלא יודע את ההוראה החדשה, שנאמר לנו שהיא מעתה הוראה קבועה, נשלח רגלית (כי אין מוניות) מרחק 15 ק”מ לבית איבא.

בית איבא – לבאים מכוון שכם – התקינו פה גלאי מתכות וכולם עוברים דרכו ! דרך הגלאי עוברים אחד – אחד. את התיקים לא מעבירים, שמים בצד, ורק האדם עצמו עובר.

קרוב לאלף איש עמדו בצפיפות נוראה, בתוך מתחם צר, וחיכו לתורם. החיילים עבדו בקצב שהכתיב להם הצורך להעביר כל אדם בגלאי, שהוא קצב איטי במיוחד לכמות כזו של אנשים. אין שום אפשרות להגביר את קצב המעבר ואנשים חיכו 4-6 שעות.

לא הייתה כל אפשרות לראות מעבר לשורות הראשונות ומקרים הומניטריים נשארו בסוף קבוצת האנשים בלי יכולת לעבור בתוך מסת האנשים הצפופה או לבקש שיעבירו אותם קודם. סיטואציה כגון זו יכולה להגמר באסון !!! אישה בצירי לידה, נכה ללא רגל, עיוור, נשים זקנות ואימהות עם תינוקות – כולם עמדו שעות כשהן נבלעות בהמון ואינן יכולות להתקדם. גם לחיילים אין אפשרות לדעת על מקרים הזקוקים לעזרה. ולמען האמת גם אין שום אפשרות לבדוק אותם. מעוכבים, כולל נשים וילדים עוכבו שעות רבות, חלקם מהבוקר, אישה אחת ומשפחה נותרו שם כאשר ירדה חשיכה ואנחנו עזבנו. בבירור טלפוני מאוחר יותר התברר שהאישה לפחות שוחררה( עם אבי המשפחה לא הצלחנו ליצור קשר).זוועה !!!!