מחסום ג’וברה, 21.3.04, יום ראשון אחה”צ שרה ק. רוני ק., דלית מ. ועדה (דווחה). מחסום ג’וברה בשעה 13:30 עבר אוטובוס הילדים אחרי כ-5 דקות עכוב. התנועה, גם של הולכי רגל וגם של אמבולנסים התנהלה ללא עכובים מיותרים. בצד ישבו 3 מעוכבים, שב”חים לדברי החיילים, שישבו שם משעה 11:30 בשמש הקופחת. הם ישבו ליד עוקב המים אבל לא היה שום צל. 14:30 שער ארתאח(700). התנועה מתנהלת באיטיות. משאיות מחכות כשעתיים וחצי בממוצע. אין מעוכבים. חזרנו למחסום ג’וברה. שני מעוכבים משכם שוחחרו ואחד מטול כארם עדיין שם. אחרי כחצי שעה שוחרר גם הוא. בינתיים נאספים שם עוד מעוכבים. כולם שב”חים. ביניהם אשה זקנה, נראית בת שבעים, עם שק כבד על ראשה. החייל “מוכיח” לנו שהאשה משקרת. היא רק בת חמישים ושבע. כתוב בתעודת זהות שלה. החייל הוא סמל אלון מפקד המחסום. נוקשה ומזדהה עם תפקידו.מעוכב אחר הגיע מכוון ג’וברה, שם הוא עובד. אשתו צלצלה אליו להודיע לו שהבן שלו אושפז בבית חולים. מעוכב אחר, עובד עבור יוניצף ומסיע ילד חולה מטיפול רפואי בטול כארם חזרה לביתו בבית לחם. אחד החיילים שטיפל בו, כשביקש לעבור עם הילד החולה, אמר לו שלא יתן לו לעבור ומצידו שהילד ימות. בדווי מתל רהט שהגיע בבוקר עם אשתו לטול כארם והורשה ע”י החיילים להכנס, לא הורשה בערב לצאת חזרה. סמל אלון לא האמין לו שהרשו לו להכנס משם. אחרי המתנה ממושכת הוא החליט לצאת משער ארתאח (700) ואכן יצא משם. טלפונים לכל העולם ואשתו נענים באדיבות בפעם הראשונה אבל אח”כ, כשדבר לא נעשה ואנחנו מתקשרות לברר, אף טלפון לא נענה. רק המזכירה האלקטרונית. עזבנו ב-17:00 מתוסכלות. רק האשה המבוגרת הורשתה ללכת לביתה.

שתיים מאיתנו נסעו ב15:30 לשער ארתאח (700 ) כשהפועלים חזרו מהעבודה. היה תור מסודר של נשים בהמתנה לכניסה אבל המוני פועלים זרמו ביחד אל השער ויצרו בלגאן, מה שגרם לאחד החיילים לירות באויר יריה אחת. אח”כ הסתדר תור וכולם עברו .ב21:30 צלצלה משכית מרופאים לזכויות אדם לבשר שלבסוף הצליחו, בעזרת מתאמת הטיפול הרפואי, להעביר את הנהג עם הילד החולה מבית לחם. האיש משכם שבנו אושפז לא דבר עברית ולא היה לו פלאפון ואין לנו מושג מה עלה בגורלו.