בוקר
אל-ח’דר בית לחם תאריך: 5.5.04 – לפנה”צ צופות: רחל פ.ת נורה ב. (מדווחת) אל חאדר: 6:30 – ג’יפ צבאי בכניסה. נהג טרנסיט צהוב מעוכב. 3 חיילים צנחנים, שאינם משתפים פעולה ודי עוינים כלפי האוכלוסייה. נאמר לנו שרק ילדים וצוות רפואי יכולים להיכנס. בכ”ז, נראה שגם אחרים נכנסים בהתאם לרצון החייל. כאשר אנו מתעניינות בנושא הנהג, נאמר שזה בבדיקת השב”כ ושהוא יבלה שם כל היום ושהוא לא חייב לנו הסברים. אחד החיילים, על הגבעה בצד, נרדם בעמדתו (!). הפלסטינים עוברים דרך השדות.בתחנת המוניות, נאמר לנו שכביש 60 סגור עבורם, למרות שאנו ראינו מספר מוניות צהובות. המדיניות אינה ברורה. הם בעצמם יכולים לנסוע עד עבאדיה. וכתמיד אנו שומעים על חיילים ששוברים חלונות של מוניות.בכניסה הדרומית לאל-חאדר, יושב חייל אחד, ללא תעסוקה.לאורך הכביש, נוכחות הצבא מורגשת וישנם סיורים גם בשדות.7:30 – בחזרתנו לאל-חאדר, נהג המונית כבר שוחרר. מחסום בית לחם 300 – 7:40 – אין כמעט אנשים. 3 פלסטינים מעוכבים אך אנו לא יכולות לעבור את המגדל. אין תנועה דרך טנטור.
אל-ח'דר
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
העיירה אל ח'דר נמצאת ממזרח לכביש 60 (כביש המנהרות) המוביל מירושלים לחברון. בעיירה שוכן מנזר סנט ג'ורג'. השם "אלח'דר" הוא כינויו בערבית של גאורגיוס הקדוש, אשר חי במאה השלישית לספירה. על פי המסורת, הסתתר גאורגיוס מפני הרומאים במערה אשר נמצאת עד היום בתחומי המנזר.
אל ח'דר המערבית היא בעיקרה אדמות חקלאיות שהופקעו לבניית התנחלויות גוש עציון. אדמות העיירה השתרעו בעבר על פני כ-22,000 דונם. כמה אלפים מהן הוכרזו כאדמות מדינה בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, ועליהן נבנו ההתנחלויות אפרת, נווה דניאל ואלעזר. לעיירה נותרו כ-8,000 דונם. בשנת 2006, נבנה קטע של גדר ההפרדה באורך של 3.5 קילומטר ממערב לאל-ח'דר. הגדר הותירה בצידה ה"פלסטיני" רק 2,600 דונם מאדמות אל-ח'דר ורוב אדמותיה החקלאיות של העיירה נותרו מעברה השני של הגדר והגישה אליהן מוגבלת. מחסום אל ח'דר שימש מעבר מבית לחם מערבה, לכביש 60. במקום התפתח שוק קטן. משני עברי החסימה היו תחנות מוניות. חברות מחסום ווטש דיווחו מן המעבר פעמים רבות. המחסום הוסר, וכיום יש מחסום קבוע בכניסה למנהרות של כביש 60 החדש. עם סלילת הכביש הוגבלה הנגישות של החקלאים לאדמותיהם באל ח'דר המערבית, אך נשארו שתי נקודות בהן יכלו לעלות על כביש 60 הישן ועל שבילים המתפתלים מהם. היום דרך אחת חסומה במעקה הכביש ובבולדרים והשנייה במחסום שער.הדרך היחידה לעלות לשטח היא ברגל או עם חמורים. את המכוניות יש להחנות או לחכות להסעה בצד השני של הכביש. כך מדי בוקר וערב. גם ילדים החיים באזור זה נאלצים לרדת במורד שביל עיזים לכביש הסואן, לחצותו ושם לעלות על ההסעה לבית ספר. חברותינו מדווחות מן האזור כולו.
-