ברטעה, יום שבת 24.7.04, בוקר משקיפות: עירית ר’, שרית א’, יעל ה’, נועה ל’ (מדווחת) תקציר: שבת לא רגועה במחסום. ראשית – שתי בעיות שהופנו אלינו מכל הכיוונים:מעוכבים – הבירורים הטלפוניים בשב”כ לוקחים שעות. בינתיים האנשים מתייבשים בחום, הלחץ של כולם (מעוכבים וחיילים) מתגבר, המים של כולם נגמרים וכל הצדדים נפגעים. חוסר תיאום בין המת”קים – עד לאחרונה יצאו מטייבה (טול כרם) בעלי אישורים ורודים. כעת הוחלט שהם לא ייצאו מטייבה אלא מברטעה. בברטעה כמובן לא מכבדים את האישורים שלהם ומפנים אותם לג’למה. הטרטור הזה יוצר עומס ולחץ על החיילים והפלסטינים. אם באמת חייבים לשנות את מקום המעבר, למה לא להפנות ישירות למחסום המתאים? 08:30 – הכל פנוי, שקט ורגוע. במחסום היו חיילי מ”צ אדיבים ויעילים, חיילים מיחידה אחרת, ואפילו חיילת יעילה ונחמדה.מהר מאוד עולות הטמפרטורות מכל הסוגים: התנועה מתגברת, מתעוררות בעיות עם האישורים וקצב המעבר מואט. מתחילים פקקים. צוות הבודקים בהרכב חסר, הנהגים העצבניים נכנסים לתור ללא הזמנה מפורשת ומעוררים כעס וויכוחים שמכבידים על המעבר.לקראת סיום שהותנו שם מופיע המתנדב החרדי ותורם את הנופך המיותר והמרגיז שלו. בנסיבות כאלה קל מאוד להלהיט מייד את הרוחות. ובכל זאת רוב הזמן החיילים מצליחים לשמור על קור רוח, לפתור אי הבנות ואפילו, תוך כדי, לבנות גישה נוחה יותר למדרגת הבטון שבפתח המעבר להולכי הרגל. בסה”כ מכוניות חיכו עד 30 דקות, הולכי רגל עברו מייד, מעוכבים (בערך 15, כולל אשה מבוגרת) חיכו לפחות שעתיים (!!) לבירור בשב”כ. בעיות: שני רכבים מלאים אנשים ובהם ראש המועצה הביאו גופת אשה לקבורה בכפר. הם ביקשו לעבור מהר. החייל הסביר שאינו יכול לבדוק כרגע כי אין לו, לפי הנדרש בתקנות, מאבטח, וזה יגיע תוך מספר דקות. מייד עלו הטורים אצל מלווי הנפטרת, מה שסביר בנסיבות אלה, והתחילה להתפתח תקרית שהקצין במקום עצר וטיפל בה בזמן. בעיית איחוד משפחות: לא ניתן אישור מעבר לאיש שאינו תושב ברטעה, רק לאשתו שהיא כן תושבת ברטעה. ככל הנראהגם במת”ק לא יוכלו לעזור במקרים כאלה, זו החלטת ממשלה.סטודנט מברטעה שלומד בג’נין מתלונן באוזנינו שתמיד יש לו בעיות לעבור, במיוחד עם הרכב שלו. היום עבר, אבל בלי הרכב. המלצנו שיפנה למת”ק ביום ראשון וגם למוקד להגנת זכויות הפרט. תושבי ישראל בלי תעודות זהות ועם ניירת זמנית, רוצים לעבור. אחרי בירור ארוך וטעון – עברו.