ואדי נאר, יום חמישי 20.07.2004, אחה”צמשקיפות: ג’וליה ו. ונורית ש. (מדווחת)תיכננו לנסוע דרומה לאזור בית לחם,אבל הידיעה על האופן שבו כופים שוטרי מג”ב על הנהגים לחנות קרוב מאוד לשולי הדרך, נוהל שנראה כמו סוג של ענישה מסוכנת, הביא להחלטתנו לנסוע לואדי נאר ולראות מה מתרחש שם במו עינינו.ואדי נאר, 16:00עם הגיענו, עמד טור ארוך מאוד של מכוניות, הבאות מסוואחרה ומבקשות לעבור לבית לחם. התנועה בכיוון ההפוך, מבית לחם, זרמה ללא עיכובים. מעוכבים רבים חיכו בצד להחזרת תעודות הזהות שלהם. מפקד המחסום ניגש אלינו מיד והודיע בקול זועם כי אסור לנו לדבר עם המעוכבים. הבעתי את דעתי, כי רק אסור לנו לדבר עם אנשים שכבר נעצרו. הוא איים לעצור אותנו אם נדבר איתם, ולשם המחשה העביר את 2 המעוכבים שדיברו איתנו למקום אליו לא יכולנו לגשת.לאחר שצפינו במשך למעלה משעה במכוניות המחכות כדי לעבור, התקשרתי לא. הוא לא התפנה לדבר אתי, אך אמר כי אכן הוא האדם שיש לפנות אליו בעניינים מעין אלה, משום שהוא האחראי על המחסום. אחר כך, משהתפנה, התקשר אלי באדיבותו ואמר:א. מחפשים אדם האמור לעבור במחסום זה לכיוון בית לחם, וזו הסיבה לחיפוש הקפדני במכוניות הנוסעות לשם.ב. אכן, אסור לנו בעליל לדבר עם המעוכבים משום ששיחתנו איתם עלולה להזיק לחקירה “וליצור בעיות משפטיות”?????? ג. החיפוש עומד להסתיים, ואין סיבה לדאוג בעניין המכוניות המחכות. כולן ישוחררו במהרה.א. שאל אותי על אתר האינטרנט שלנו, בהיותו מעוניין בנקודת המבט שלנו על עבודתם. בכל פניותי אליו הוא עזר ושיתף פעולה, והוא אדם הנכון לפנות אליו כשמתעוררת בעיה.עבודות הבניה בואדי נאר נמשכות, וכאשר הגענו לשם עמד מחסום בטון בקצה הדרך, כך שמכוניות לא יכלו לחנות בצורה המסוכנת שבה חנו בשעות הבוקר.