חווארה יום ג’, 27.7, בוקר. משקיפות: מרים ש., יעל פ., טל א., יונה א. רבקה א. אתי פ. (מדווחת) רבקה א., (אורחת) חווארה דרום 8.20 תור קטן, כשלושים איש. שלושה מעוכבים. מפקד המחסום מציג את עצמו בשם: “מפקד המחסום”. כחצי שעה מאוחר יותר כשנוסף רק מעוכב אחד והתור נראה עוד יותר קטן אנחנו שואלות מדוע לא מעבירים את השמות ומספריתעודות המעוכבים. המפקד ר. מסביר שאין מספיק תעודות. 8.55 – סוף סוף מועברים השמות והמספרים לבדיקה – עדיין ארבעה מעוכבים.התור גדל – יש כחמישים איש, בעיקר גברים. – 9.20 מפקד המחסום ר. משחרר את ארבעת המעוכבים. מה שאומר שהם חיכו למעלה מחצי שעה רק משום שחיכו לעוד מעוכבים שלא הגיעו… – 9.50 חולה פסוריאזיס שמראה לנו את הפצעים על הזרועות ויש לו הפניה מרופא המשפחה לרופא עור בשכם ממאי, מסביר שהוא מטופל מאז כל הזמן במרפאת העור בבית החולים שם. המפקד לא מקבל את האישור בגלל התאריך אבל אחר כך מתרצה ומסכים שהוא ייסע באמבולנס. לאחר בדיקת תעודותיו הוא מצטרף אל אמבולנס העובר במחסום. עוד בחור עם פרונקל נוראי בצוואר מקבל רשות לנסוע באותו אמבולנס.- 10.00 שמונה מעוכבים. שלושה מתוכם עברו הבוקר במחסום עם הזמנה לקבל כרטיס מגנטי במת”ק והם חוזרים משם עם הכרטיס החדש. לשאלתנו מדוע צריךל שוב ולבדוק אותם ר. לא עונה. מגיע סגן א. מהמת”ק ואנו מציגות בפניו אותה שאלה. הוא מסביר שאולי הגיע מידע חדש מהרגע שבו הוצא הכרטיס המגנטי.)במלים אלו, בדיוק!) לאחר דיון קצר הוא מודה שיש פה משהו לא כל כךהגיוני ואולי יוכל לעזור. בינתיים הוא יוצא לחווארה צפון ומשאיר אתהסטטוס קוו.- 10.35 החיילים עורכים חיפוש מדוקדק על גופו של אחד המעוכבים, בחור צעירמאוד, כופתים את ידיו מכסים את עיניו ומושיבים אותו בתוך הבטונדה שלהחיילים ולא עם המעוכבים. הם מסבירים שהגיעה ידיעה עם השם ומספר תעודת הזהות שלו, והם מחכים שיבואו לקחת אותו לחקירה. 10.40 – משחררים את שלושת המעוכבים שיצאו לעשות כרטיס מגנטי (אולי בכל זאת סגן א. פעל בעניין?) נשארים 16 מעוכבים. שניים הם נהגי אוטובוס ש”התפרעו בקצה המחסום” (ציטוט של סמל ר.) ועקפו או נכנסו לאן שאסור היהלהם, גם ר. לא בטוח כי זו הוראה של הסמ”פ. לשאלתנו מדוע לא הועברו עדיין התעודות לבדיקה אנחנו נענות: “הם הרי רק הגיעו לפני פחות מחצי שעה!” כשאני מזכירה שקודם אמרו שאין מספיק תעודות (כשהיו רק ארבעה מעוכבים), הם אומרים שרק ר. יכול להעביר את הפרטים והוא עסוק עכשיו.ובאמת הוא עסוק בבדיקת כל מיני מכוניות מיוחדות, עונה לשאלות החיילים המתייעצים אתו ולא מתפנה לדבר אתי. לבסוף הוא מנסה להעביר את הפרטים בטלפון ואז מתברר שהשב”כ לא יכול לקבל אותםעכשיו, וכשהוא חוזר אליהם שוב הם דוחים אותו.שתי מכוניות עם זרים: אחת של האו”ם, והשניה של מיסיון גרמני מעוכבות. הנהג של מכונית האו”ם לא מבין ואומר שיש למכונית לוחית של דיפלומטיםוהוא תמיד עובר בלי בעיות. ר. לא יודע מה לעשות אתם וקורא למת”ק לעזרה. מרצה מאוניברסיטת אלקודס הוזמן להרצות באוניברסיטת א-נג’אח ולאהוציאו לו אישור אף על פי שיש לו תעודת זהות ישראלית מפני שהוא גרבשועפאת במזרח ירושלים. אני מצלצלת למת”ק, מבקשת שיסדרו לו אישורומוסרת את כל הפרטים. החיילת מבטיחה לעזור אבל אומרת שזה ייקח המון זמן.בינתיים מגיעה מכונית המת”ק עם סגן א. והוא משחרר את מכונית האו”ם מיד לאחר בדיקת דרכונים קצרה אבל משאיר את מכונית המיסיון לבדיקה. הוא מעביר אותה לצד הדרך כי באמצע הכביש עובדת משאית שמורידה את שרוולי הבטון. הכומר הגרמני לא נראה כל כך בעניינים, הדרכונים שלו ושל אשתו בסדר אבל האישורים של שאר הנוסעים כבר לא בתוקף וצריך לבדוק אותם במת”ק .הוא מבטיח לחזור תוך כעשר דקות.שתי נשים – אחת אירופית והשניה פלסטינית עם תינוק קטן מאוד מחפשות את הקבוצה שאתה הגיעו, והן לא מצליחות להתקשר אתם בטלפון. הם פונות לכיוון חווארה צפון ואז מגלות את המכונית שלהן – מאחורי המשאית שעומדת באמצע הכביש ומורידה חלקי שרוול מבטון. הרי זו המכונית של המיסיון הגרמני שמחכה לאישור המת”ק… שוטר בא לקחת את הבחור הכפות וקשור העיניים – מסיר את האזיקים ואתכיסוי העיניים ונותן לו לשטוף את הידיים הכואבות. הוא לוקח אותולמכוניתו שהשאיר משום מה בצד הצפוני של המחסום. ר. מבקש מן השוטר שישתמש במחשב שיש לו במכונית ויבדוק את התעודות של 16 המעוכבים שעדיין לא נעשה דבר בעניינם. השוטר מסכים ותוך כעשר דקות הוא חוזר עם התעודות של כולם (חוץ משני נהגי האוטובוס שנמצאים שם בעונש ועוד שלושה) ור. משחרראותם. השלושה שנמצאים שם כבר שעתיים לא שוחררו והוא מבטיח לחזורלמכונית ולבדוק שוב. 11.45 המרצה עם תעודת הזהות הישראלית עדיין מחכה, לאחר שדיברתי שוב עםהמת”ק ועם סגן א. הם אמרו שאוניברסיטת א-נג’אח יודעת טוב מאוד שצריך להסדיר אישור מיוחד לבעלי תעודת זהות ישראלית והוא סובל בגללם. לאנשי המיסיון שמחכים עדיין אנחנו משאירות מספר של המת”ק ואת השם של סגן א. וסמל ר. מבטיח לדאוג ששלושת המעוכבים האחרונים ישוחררו בקרוב. חווארה צפון משקיפות: טל א. ומרים ש. תור קטן, חמישה מעוכבים ששוחררו לאחר כחצי שעה. תוך זמן קצר עלה מספר המעוכבים החדשים לשמונה. שלושה אנשים בעלי תעודות זהות ישראליותעוכבו לאחר שנכנסו בלי אישור מיוחד. שניים שוחררו ולשלישית – אשה עםשלושה ילדים לא נתנו לחזור. הגיע סגן א. מהמת”ק ושחרר אותה. בחור צעירהגיע עם מבוגר ואמר שהוזמן לעבוד ליד שכם וסידרו לו אישור במת”ק.בדקו בטלפון והתברר שלא סידרו לו אישור ורק המבוגר עבר. 11.00 חמישה מהמעוכבים שוחררו וחזרו לשכם. החיילים התנהגו במתינותובהבנה וחיילת אחת אף אמרה לבנות שטוב שהן באות וזה עוזר להם להתנהג יותר טוב! 11.45 לסיכום: משמרת די מתישה, במיוחד בחלק הדרומי של המחסום.חסר קצין ובמיוחד קצין מת”ק. החיילים בדרום היו די קשוחים אבל לאתוקפנים או מתעללים. פשוט שמרו על “ראש קטן” וחיכו שהמשמרת שלהם כבר תיגמר. חוסר ארגון פגם ביעילות שלהם וגרם למעוכבים לחכות בשמש הלוהטת הרבה יותר מההכרח.