בית איבא, יום א’ 22.8.04, בוקר משקיפות: דפנה א’, נעמי ק’ (מדווחת) 8:45 תורים ארוכים של נשים וגברים (נפרדים) משני הצדדים. כמה רגעים אחרי שהגענו והתחלנו לשאול שאלות התייצב נציג המת”ק והעביר את כולם במהירות. מקרה? כמו שאמר לי אחד הממתינים בתור: “החיים שלנו ,הכל לפי מצב הרוח של החיילים.”הגיעו בחור צעיר עם ילד (אחיו), אישה וגבר מבוגרים (ההורים). הצעיר דובר עברית, אין לו תסריך,ליתר יש. הוא טען שהוא חייב לעבור אתם כי הילד חולה סרטן, זקוק לטיפול בישראל ורק הוא יכול לדבר עם הרופאים. אבל לא היו לו שום מסמכים רפואיים על מחלת הילד או הפניה לטיפול, ולכן לא יכולנו לעזור לו.