ענבתא-בית איבא, יום ג’, 12.10.04, אחה”צ משקיפות: פתחיה, ביריה, רחלי, שלומית (מדווחת) ענתבא 14:15 – המולה, צפיפות ודוחק. משאית עם חפצים וסחורות צרורות ב”פקלאות” חונה קרוב למחסום (אסור להם לחנות אלא במרחק של כ-50 מטר מהשער הסגור). כמה בחורים מעבירים את החבילות לצד השני מתחת לשער הסגור. אין דרך להעביר משאות קטנים לטול כרם באופן חוקי. כולם יודעים שהג’יפ הצבאי יגיע ויגרש את האנשים, ואולי גם יחרים מפתחות. הג’יפ מגיע, משתרר שקט, הם בודקים קצת תעודות, לא עוצרים אף אחד ונוסעים. המטענים הצליחו לעבור.אמבולנס מגיע, עוצר למספר דקות רחוק מהשער הסגור, בהתאם להוראות. אישה צעירה נכה יורדת ממנו, נשענת על קביים והולכת כל הדרך לשער הסגור, ומשם למוניות.בית איבא 14:45– תנועה רבה של גברים ונשים משכם. המשמרת שקטה, רגועה, עניינית ויעילה. גברים שהתור שלהם ארוך יותר ביציאה משכם, המתינו עד 20 דקות. נשים פחות. בסביבות השעה 16:00 החלו להגיע הרבה אנשים למחסום ונוצר לחץ על ה”דלתות המסתובבות” שיכול היה לגרום אסון. הקצין דאג להגדיל את מספר החיילים במחסום והעומס שוחרר בתוך זמן קצר.ובכל זאת: ישראלית, אישה ערבייה מבקה-אל-גרבייה, כבת 40, לא הורשתה לעבור את המחסום ולהיכנס לישראל. תעודת הזהות הכחולה שלה נלקחה ממנה. היא כבר פגשה את חיילי המשמרת הזאת יום קודם, ואז לא הרשו לה להיכנס לשכם להעביר תרופות לבתה שחלתה. החיילים סירבו להאמין לה שעברה את המחסום בשעות הבוקר וטענו שנכנסה ממקום אחר. הקצין קרא לחיילים ממשמרת הבוקר, ומאוחר יותר גם לשתי חיילות, ובעימות ביניהם הם אמרו שלא זוכרים אותה. גם האישה לא ידעה לומר מי אפשר לה לעבור. אחד החיילים, גבוה, נעמד קרוב אליה ערך מעין חקירה. הוא חזר על השאלה: “מאיפה נכנסת?” כ-7- 8 פעמים, בלי להתייחס לתשובותיה, שהיא נכנסה מהמחסום הזה ושנתנו לה לעבור. כאילו היא אוויר. חייל בטון מאיים: “אני אומר לך שלא נכנסת מפה”.אישה בקול חנוק: “אז מאיפה יכולתי להיכנס?”חיילת: “מהשמים”.לשאלתנו, הקצין סיפר שהזמין משטרה. הוא גם אמר שהיא תיאלץ לחכות עד שהמשטרה תגיע, ואם לא היום אז היא תצטרך להמתין אתם עד למחרת, כשהמשטרה תגיע. א’ מהמוקד ההומניטרי לא עזר. חמישה טלפונים, ולבסוף הודה שהוא לא יכול לעשות שום דבר.הקצין לא הסכים לספר לנו מהיכן הזמין את המשטרה, וטען ש”מהחמ”ל מצלצלים אליהם”.ב-17:30, כשהמחסום נסגר, הסכים להתקשר לחמ”ל לברר לאיזו תחנת משטרה הם התקשרו. תוך שתי דקות הוא חזר עם תשובה ש”המשטרה לא יכולה להגיע, ותזכרי איזה מזל היה לך היום, גם לא תיאלצי להישאר כאן עד מחר, וגם ניצלת מקנס”.זה היה מעליב, מקומם ומאמת את החשד שהוא בכלל לא הזמין משטרה אלא החליט “להעניש” את האישה וללמד אותה לקח.