חווארה ובית פוריק,יום ג’ 4.10.05 ראש השנה, אחה”צ משקיפות : אלונה כ. ודפנה ב. (רושמת) אירוע קשה של אלימות חיילים כלפי בחור פלסטיניתקציר – אחה”צ של החג היהודי ויום ראשון של הראמאדן שעמד בצל אירוע דקירת חיילת והרג הדוקרת הפלסטינית. חיילים יעילים בבדיקה אך עוינים מאוד את הנתונים למרותם, ריבוי של הערות משפילות, במיוחד מצד החיילות, ריסוק פרצופו של בחור עם רובה, ללא סיבה.14:00 – מחסום זעתרה (תפוח) – שיירה של 16 מכוניות מצפון לדרום ממתינה. לא עצרנו כי לאור האירוע מהבוקר היה חשוב להגיע לחווארה.14:15 – חווארה – כ-50 איש ממתינים לבדיקה, לדברי אמיר, מפקד מחסום אדיב אך חסר כל שליטה בחייליו, תוגברו לכבוד הראמאדן. הבדיקה יעילה, מהירה, מעט מעוכבים (4 במשך כל המשמרת), מרביתם משוחררים לאחר מספר דקות (אחד עוכב חצי שעה).אמבולנסים עוקפים את טור המכוניות הממתינות לצאת משכם ע”י שביל עפר שמימין לכביש, אך נתקעים מאחורי מונית, משאית או אוטובוס הנמצא בבדיקה בזה הרגעץ הבודקים אדישים לחלוטין למצוקת חולי האמבולנסים שצפירתם מצמררת את המחסום ולהערותינו על משמעותה של כל שניה כאשר אדם נאבק על חייו הם עונים שהחולה הוא בטח אחיה של הדוקרת מהבוקר. כרגיל – כל פלסטיני מוענש על מעשה אחד. (ובכל זאת מזרזים את מעברו ואנחנו שומעות את אחד החיילים אומר לחיילת “נו, תעבירי כבר, היא לא תזוז מפה עד שלא נעביר אותו”).החיילים הציבו קרש מוגבה לציין את הקו שאחריו אמורים לעמוד הממתינים לבדיקת תעודותיהם (מהמורה נוספת, אחרי טרטור הקרוסלות והחיילים שעומדים לפניהם, בין 2 מערכות המפלצת הללו, ולפניהם, וכולם שואגים בקקופוניה מטורפת “אירג’ע לוורא”). רבים נתקלים בקרש ומועדים, בעיקר משום שפניהם אל החייל/ת שאמור/ה לקבוע אם היום יגיעו לבקר את הסבתא, או שבבושת פנים יחזרו לעומת שבאו. לבקשתנו א. מסיר את המכשול.אדם ובידו תבנית ביצים מנסה לעבור איתה את הקרוסלה מבלי לשבור את הביצים. מבצע לא פשוט… הוא מתמרן, מעביר מיד ליד, מנסה לחזור אחורה, אך הקרוסלה ננעלת מאחוריו, משחיל את התבנית ומחלצה בידו השניה. הצליח ! וואו ! הדברים הפשוטים והיום-יומיים ביותר, הופכים במחסום למבצעים הדורשים תיחכום ולעולם אין בהם וודאות שיצליחו..במשך כל המשרת היה תור מכוניות של 10-15 מכוניות לצאת משכם, ותור של מכונית אחת עד 9 (חד-פעמי – כאשר הגענו מגיחה לבית פוריק) להכנס אליה.לא נוכחנו באף מקרה שהשיבו מכונית אחורה.בשעה 16.30 נכנס בחור צעיר לרחבה שבין 2 הקרוסלות, אלא שבחבה, אללי, נמצא כבר פלסטיני אחר, והחיילים צורחים עליו, “אירג’ע לוורא”. הוא לא יכול לחזור (כך אמר לי לאחר מכן) כי הקרוסלה ננעלה מאחוריו. מכיוון שצרחו עליו, גם הוא צרח, בערבית, שהוא לא יכול לחזור, החיילים לא הבינו, ושניים קפצו עליו ו”הכניסו” לו את הרובה בפרצוף, מצד שמאל, סנטימטר מתחת לעין. הייתי עדת ראייה לאירוע והתחלנו לצרוח על החיילם לעזוב אותו, הבחור החל להדוף את החיילם מעליו, משמע , אליבא דהחיילים -התפרע. הם זינקו עליו, בתוספת עוד 2 שהגיעו לשמע המהומה, בעטו בו, הטיחו את ראשו בבטון, חנקו אותו, וכל אותו הזמן ניסו לאזוק אותו מאחור, אך בכל פעם שניסו הבחור נאבק וברח, בתוך ה”כלוב” שבין 2 הקרוסלות, כאילו נאבק על חייו – התברר שהבחור אחרי תאונת דרכים, וכתפו, ידו והחזה השמאליים שלו מלאי פלטינות. כל משיכה של ידיו אחורה כאבה לו בטרוף. והוא אכן היה אחוז טרוף – מכאבים וניסה להשתחרר מהם כל הזמן. אך בשום רגע הוא לא נקט איזושהי פעולה אלימה כלפי החיילים. כל מה שעשה היה לנסות להתחמק מהם, ולהדוף את הבריונים מעליו (וכל זה בתוך המתחם הסגור שבין הקרוסלות, כך שלא היה באמת לאן לברוח). אנחנו רצנו מצד אחד של הבטונדות לצד השני בעיקבות המענים וטרפם, כשאנחנו מתעלמות ממפקד המחסום אמיר – שבאותן דקות נוראות של אלימות כל מה שהטריד אותו זה נוכחותנו ובמקום לרסן את חייליו הוא צעק עלינו להתרחק משם. (קלטנו את שמו של אחד המכים – גורביץ’)מי שהציל את המצב, ואולי אף את הבחור מפגיעה קשה בהרבה, היא קצין המת”ק אזיאד יוסף שזינק בין הפלסטיני לבין מעניו, הגן עליו בגופו, כשהוא קורא למפקד לקחת משם את חייליו ולרסן אותם. הוא צעק שלא יכפתו אותו, ושהוא יצליח להרגיע את הפלסטיני, ושהוא לא יברח (החיילים אמרו שהם חייבים לכפות אותו אחרת הוא יברח). ואכן בשקט, וברוגע ובמיוחד בכך שהוא דיבר ערבית – בשפה שהבחור מבין, הוא הרגיע את הבחור. החיילים עדיים עמדו מסביב, כשהחיילות קוראות להם קריאות עידוד בנוסח “אל תוותרו, תאזקו אותו, תראו לו” (מי אמר שנשים אנושיות יותר?).הבחור הפלסטיני היה מבוהל עד מוות, סבל מכאבים עזים, ודם ניגר מהחתך שליד עינו שהלך ותפח מרגע לרגע. הוא היה גם מטושטש מאוד, ובבדיקת חובש עלה חשד לזעזוע מוח. הוזעק אמבולס של הסהר האדום שלקח אותו לבית החולים בשכם .(17:30)(בשיחה טלפונית עם הבחור למחרת האירוע, בתיווכה ובתירגומה של חברתי תג’ריד – האיש עדיין מאושפז בבי”ח בשכם. נעשו לו כמה תפרים בפנים ווהוא סובל מזעזוע מוח. הוא מעוניין מאוד להגיש תלונה, וכשישתחרר אני אלווה אותו למשטרת אריאל).באותה עת נכנס מעוכב נוסף לסככת המעוכבים. תעודת הזהות שלו נפלה מהבטון עליו הונחה. החיילת הסתכלה עליה מוטלת על הריצפה ופנתה באדישות לענייניה. שאלתי את החיילת, בנוכחות מפקד המחסום, למה איננה מרימה אותה אותה לפני שתלך לאיבוד, ותגובתה הייתה “תגידי, מה את רוצה ?” רק כאשר הוא הורה להרים אותה, היא הועילה…כאשר מפקד המחסום אמר לאותה חיילת לשחרר את אותו מעוכב היא אמרה – “אני אשחרר אותו מתי שאני רוצה והשאירה אותו עוד כ-5 דקות להתייבש בסככה, וכל זאת פחות משעה לפני תום הצום. המפקד לא ראה לנכון לעמוד על דרישתו או לזרז אותה אותה.לקראת תום הצום התדלדלה מאוד תנועת הולכי הרגל, וגם חלק מהחיילים “התקפלו”. הבנות התיישבו להן בבודקת בדיקת המכוניות ונתנו קולן בשיר, בקולי קולות ובדיסונס נורא עם הסובב אותן…ב-18:00 , חצי שעה לפני צאת הצום, התייצבו 2 חיילי מג”ב, להוסיף התעמרות על זו הקבועה, והחלו לבדוק תעודות של חלק מהגברים הנכנסים לשכם. כשביקשנו שיתחשבו בכך שאנשים ממהרים לביתם לשבור את הצום , נענינו ” הביטחון מעל הכל”.בוודאי ! המון ביטחון לישראל ראינו שם ביום הקדוש ליהודים !עזבנו ב-18:30.בצומת זעאתרה לא הייתה נפש חיה מלבד החיילים.15:15-16:00 – בית פוריק – שיגרת כיבוש. 2 חיילות עוינות בודקות. מעט אנשים נבדקים ועוברים במהירות. מעוכבים שמוכנסים לסככה משתחררים כעבור 2-3 דקות. מפקד המחסום מנסה להעמיד אותנו במקום שאין לנו זווית ראיה על המתרחש ואנחנו מתרחקות מעט אך מסרבות לעמוד במקום שהקצה לנו. “מה יש לכם לראות שם?”הוא מקשה. לאחר זמן מגיע מפקד הגיזרה, החייל מספר לו שסרבנו להשמע לו, והמפקד התעלם מכך.בחור נתקע בתוך הקרוסלה ולא מצליח להתקדם. החיילת צועקת לו “חזק, חזק” אבל הוא לא מצליח לסובב אותה. היא משחררת כניראה ואז הוא יוצא והיא אומרת לו “אין לך כוח?”. מזל שהוא, כנראה לא מבין עברית.