>חווארה, יום חמישי 6 באוקטובר 2005 אחה”צמשקיפות: הללי פ. עליזה מ. נורית ו.ל. (מדווחת)תמצית:1. הוראות חדשות להתנהלות במחסום: המתנה ממושכת, מתח גבוה ולחץ כמו לפני שנה ויותר. 2. טיפול במקרה הומניטארי 14:00 תפוח: מכיוון מערב כמעט אין תנועה מכיוון צפון (שכם) 10 מכוניות. משך זמן המתנה 2-3 דקות. המחסום מאויש ע”י תותחנים. פעילותנו לא מוכרת להם. אין מעוכביםיצהר: מחסום פתע/ארעי (בזמן האחרון כל ארעי הופך לתופעה קבועה) טור אורך של מכוניות, כולל משאיות משכם ומג’ית, שברובן הגדול כבר עברו את עינוי הבדיקה והעיכוב במחסום הקודם. במקום צוות של משמר הגבול. הם מבקשים לא לעמוד לידם. לשאלתנו לשם מה הבדיקה הנוספת, התשובה היא: שיהיה. 14:20 חווארהלחץ כבד ביותר במחסום בגלל אירועי ראש השנה. בבואנו פעל תור הומניטארי, אבל בתוך הבטונדות עמדו צפופים, ממש דבוקים לקרוסלות האחוריות בין 80 ל-100 איש, רובם גברים צעירים, וחלק ניכר מהם סטודנטים. מבין 4 הקרוסלות רק אחת הייתה פתוחה. לפניה ניצב חייל שהכניס בכל פעם רק אדם אחד. מולו ניצבו 4-5, מכוונים את נשקם אליו. מחוץ לבטונדות ניצבו חיילים נוספים משני הצדדים, גם הם בנשק דרוך. הוא נצטווה להסיר את חגורת מכנסיו ולהניח על שולחן מאולתר את חפציו. אח”כ עבר את בדיקת המגנומטר ולא אחת מיששו גם את גופו. בשלב הבא המתין מאחורי הקרוסלות הקדמיות. בעמדות הבדיקה של התעודות עבדו רוב זמן שהותנו חייל אחד עד שניים, גם בגלל העבודות להתקנת המיגון החדש. כך שגם בסוף הוויה דולורוזה הכול התנהל באיטיות שלא תיאמן. רוב זמן שהותנו במקום זה היה המצב, ומדי פעם התעוררה מאחור מהומה רבתי של אנשים עצבניים ומושפלים, ונשמעו צעקות רמות ומפחידות. גם החיילים לא הצליחו לשלוט בהם ומעת לעת צעקו ‘ארג’ה לווארה’ וניסו לשווא “לסדר” את התור. מעמדת התצפית שלנו ההוראות החדשות להתנהלות במחסום נראו כענישה קולקטיבית, ויותר מכך – כמתכון לפיצוץ , ואכן רבים מאלה שנחלצו משם אחרי שעה וחצי בממוצע נעצרו על-ידנו ולא הסתירו את רגשי המרירות, הכאב והכעס לא רק על העיכוב הבלתי נסבל בסופו של יום צום, אלא גם ובעיקר על ההשפלה. חלק מהכעס האף הופנה אלינו: “אתן כאן, אבל אתן לא עוזרות. תראו מה עושים לנו”. אחד מהם אף התנבא שכל מה שעושים להם – יחזור לישראל ויתפוצץ לה בפרצוף! אחדים נעצרו כדי לשוחח על המצב והביעו את צערם שהשלום לא יכול להגיע בדרך הזאת. למען האמת, יכולנו רק להביע סולדריות עם סבלם ולמלמל שבכל זאת אסור לאבד תקווה.במסלול כלי הרכב – פקק. טור המכוניות התפתל ממש מהמחסום והרחק לאחור. אמנם בדקו בשני מסלולים, אבל בכל מסלול הוצב רק חייל אחד, כך שהבדיקה נמשכה זמן אין סופי. שאלנו את מפקד המחסום מדוע, ותשובתו הייתה שאין די כוח אדם. זה לא ממש נראה כך כשהתבוננו לאזור הקרוסלות. ולחשוב שמאות מטרים משם בכיוון דרום הם שוב ייעצרו לבדיקה נוספת במחסום הפתע.!!! 15:05 עמדות הבדיקה של התעודות נסגרות לזמן מה בשל עבודות המיגון. רק זה היה חסר.פנינו לאנואר, קצין המת”ק שנכח במקום כל הזמן. אבל ניכר שקצרה ידו מהושיע. למרות שלא אמר דבר, ניכר עליו שאינו שלם עם ההתנהלות החדשה במחסום.15:20 מעוכב אחד. נשבר לו והוא ניסה להתפלח, אבל נתפס. הזכרנו לחיילים שאין לעכב עבור ענישה. הבחור הוצא מהסככה ונשלח לסוף התור.15:35 בחורה שהמתינה זמן רב בקרבת המחסום נחשדה ונלקחה לבדיקה גופנית ע”י חיילת. היא שוחררה מיד לאחר בדיקת תעודתה. המתח משפיע על כולם.אישה קשישה נגררת באיטיות ע”י גבר צעיר נעצרה על-ידנו כמעט מעולפת. נתנו לה מים, והיא רק שטפה בהם את פיה ופניה ולא העזה לשתות. נשאנו עינינו לראות אם יש איזה רכב שיכול לסייע. אבל מסלול כלי הרכב תקוע קשות.הללי בדקה כמה זמן נמשכת בדיקת כל אדם בין הקרוסלות כש-4 חיילים סביבו – לא פחות מדקה וחצי.באותה שעה כבר צלצלנו קודם למוקד ואח”כ לקצין אגם צבעוני, ששמע בסבלנות את טענותינו. הדגשנו שהצטברות המון עצבני ורעב מסוכנת במפורש גם לחיילים. הוא הבטיח לבדוק.15:45 בדיקת אוטובוס על נוסעיו נמשכה מחצית השעה.16:30 משלא חל שום שיפור התקשרנו למג”ד. לא השגנו אותו והתקשרנו למח”ט יובל בזק. הוא כעס על ההטרדה וקיבלנו על הראש. התנצלנו על הצורך להטריד, אבל לא על ההכרח להתריע, ותארנו באוזניו את המצב הקשה שנראה לנו במפורש כמתכון לפיצוץ, בתקווה שבהוראתו יזוז משהו. בהמשך הצלחנו לשמוע קטעי שיחות בקשר, אבל שום שינוי של ממש לא ניכר, אלא בסביבות . 17:00 כשזרם היוצאים מהמחסום קצת התגבר.16:45 למחסום הגיעה מכונית מקרטעת ובה אישה צעירה מבית חנינא ואימה הקשישה והנכה. היא ביקשה להיכנס לשכם עם מכוניתה. לדבריה אביה במצב אנוש, והן חייבות לראותו. הסתבר שהיא ילידת שכם ונשואה לישראלי. בידיה היו ת.ז. פלשתינאית וישראלית וכן תעודה של ארגון סעד אמריקני. אימה המשותקת הנושאת דרכון פלשתינאי מטופלת על-ידה בביתה שבבית חנינא. הותר להן להיכנס, אבל ללא המכונית. היא התחננה שקשה לה לטלטל את אימה המשותקת ובנוסף המכונית המקרטעת זקוקה לתיקון בשכם, אבל זה לא עזר. התקשרנו לקצינת פניות הציבור שירן אשר והבהרנו שמדובר במקרה הומניטארי דחוף. היא הבטיחה שאם תקבל פקס עם הפרטים תטפל במקרה מיידית, אבל לא אישרה טלפונית. המכונית הושארה במחסום. נהג המונית ניסה ברוב טובו לעזור לאם המשותקת לצאת מהמכונית כדי לעבור למונית, אך האישה המסורתית, שלא יכלה לדבר, הביעה התנגדות בשפת הגוף. נחלצנו לעזרתה והעברנו אותה לאט לאט למונית. החיילים התבוננו מעמדותיהם.זה נמשך דקות ארוכות. כשישבה סוף סוף, טפחה בידה הבריאה על דלת המכונית להסב את תשומת ליבנו והודתה לנו בנשיקה ששלחה באוויר. יותר מאוחר התקשרנו לבתה שתחזור למחסום להרחיק את המכונית מהמחסום מחשש שתטופל ותיפגע. (כשהתקשרתי אליה בערב מביתי כדי להשלים ת.ז. של האב דיווחה, שהיא חזרה עם אחיה למחסום וגררה את המכונית לחווארה, בתקווה שתתוקן ולמחרת תוכל להכניסה לשכם. איזה טרטור. את הפקס שלחתי לקצינת פניות הציבור).17:00-17:30 חל שיפור מה בזרימת הולכי הרגל, אך לא במסלול כלי הרכב. עליזה הצליחה כל העת להתייצב על-יד השער ההומניטארי ולהשקיף על המעבר של הנשים והמבוגרים, ובו בזמן גם על המתרחש בין הבטונדות. לדבריה, החייל בתור ההומניטארי ביצע את הבדיקה בדרך נאותה ודי במהירות.מאחר שלא יכולנו לעזוב את מחסום חווארה אף לרגע, צוות חברותינו בבית איבא נחלץ לעזרתנו והגיע אחרי 17:00 לבית פוריק במקומנו. ועל כך תודה.17:45 יצאנו חזרה הביתה בתסכול רב. המחסום בצומת יצהר המשיך את פעולתו. תור לא קטן השתרך גם בצומת תפוח. ליושבים במכוניות שם לא היה סיכוי להגיע לבתיהם לשעת שבירת הצום. השמש שהחלה לשקוע תזרח מחר באדישות על אותו סינדרום.סוף!