חווארה, יום ג’ 1.11.05 בבוקר. משקיפות: רחל א’ , לירית ל’ (מדווחת):שתי אורחות (לימור ל. ואלה כ.), לאורך כל המשמרת אף אחד לא עוכב ליותר מכמה דקות, אבל האווירה הייתה קשה וכוחנית במיוחד.8:00 בכניסה לשכם עומד קצין מג”ב (שראיתי בעבר) בתנוחת השריף במערב הפרוע ומצביע לעבר העוברים: “אתה, כן כן בוא הנה” ו “אירג’ע” בצעקה מבהילה. סלקציה. אוסף אליו בחורים צעירים מסתכל בתעודותיהם ומשליך אותן לעברם רגע אחרי על הבטונדה, בלי בדיקה במחשב או השוואה ל”מספרי מוות”, יש לו “עין” לזה כפי הנראה. שני הפקודים שלו הלומדים ממנו את העבודה מרוצים וכשהוא זז הם ממשיכים באדיקות בעבודת הקודש.עובר בחור עם כלוב ובו ציפור. ברור שהוא נעצר, זה אטרקציה. החיילים מוציאים את הציפור מלטפים אותה קצת ומשחררים אותו אחרי כמה דקות. איתנו כמובן לא מדברים היום ומזיזים אותנו סנטימטר אחורה בכל הזדמנות. קצין המג”ב גס רוח ונע בין סחבקיות מאולצת לפלסטינים לבין ברוטליות ללא סיבה, מה שהופך את העוברים והשבים למתוחים במיוחד. הוא גם מסרב היום לדבר איתם ערבית, על אף שבפעם שעברה הוא הפגין ערבית שוטפת (דרוזי). היום הוא נותן להם להתבלבל ולקבל נזיפות על שלא מבצעים את דבריו ולא עובר לערבית.ביציאה משכם עומדת חיילת בשם רונית שדי מהר ברור שהיא לא צריכה להיות שם. היא מציקה לפלסטינים ומדברת בזלזול גם לבכירים ממנה.אישה עמוסה בשקיות עם ילד קטן עוברת את הבדיקות והקרוסלות אבל כשהיא יוצאת מן הצד השני ר. מחליטה להגדיל ראש. לוקחת אותה הצידה ורוצה שתפרוק את כל השקיות. שוב. אני מנסה לדבר איתה. “היא לא עברה הרגע גלאים ובדיקה ידנית?” “אין לי מושג” היא עונה. “אפשר לשאול” אני מציעה “אני לא יודעת מה הגלאים רואים ומה לא” “כן, אבל יש שם חייל שבודק ידנית, למה היא צריכה לעבור את כל זה שוב אם היא נבדקה לפני דקה?” “את מפריעה לי לעבוד” אני ממשיכה לעמוד שם ומנסה לדבר איתה עד שנמאס לה והיא הולכת מקללת. האישה מחייכת אליי חיוך מיואש.אני מנסה לדבר על זה עם א’ קצין המת”ק שמתנער מהעניין בתירוץ שהוא לא היה שם. את מפקד המחסום ראינו היום רק בסוף המשמרת, כך שלא היה כ”כ עם מי לדבר.לפתע היא צועקת למישהו ורצה לצד השני של הקרוסלות. א’ קצין המת”ק ואני אחריה. היא אמרה לבחור צעיר לרדת מהבטונדה שהוא ישב עליה ולטענתה הוא ירד וקילל אותה (יש לציין שכמה פעמים במהלך המשמרת היא חשדה שהפלסטינים צחקו עליה). “אני רוצה שהערבי הזה ישב שעה בג’ורה, למה מה?” א’ נראה לחוץ שאני עדה לעניין והיא ממשיכה “לא, אני רוצה שהוא ישב שעה לפחות, למה מה הוא מקלל אותי?”. היא לוקחת את הת”ז שלו ומסננת “זין, שהוא לא ישב”. א’ קורא למפקד שלה שלוקח אותה לשיחה בצד. אני עוקבת אחרי הבחור לוודא שלא ממציאים לו סיבה לעיכוב. הוא הולך לדרכו.רונית חוזרת לשיחה עם חייל, מקללת את א’ קצין המת”ק שהסביר לה שאין הענשה ” מניאק שמאלני, איך אני שונאת שמאלנים, שמאלני מניאק מסריח…”היא גם עונה לא’ בחוצפה בפניו. הוא כאילו סלחן אבל נראה לי שהוא חסר סמכות והיא יודעת את זה. אחרי השיחה עם המפקד שלה היא מתעקשת לחזור לעמדה והיא קצת פחות קולנית, אבל ממשיכה בשלה.10:30- אוטובוס של מאמינים נוצרים בדרך לקבר יוסף. הכומר מדבר עם החייל שיכניס אותו על פי אישור של איזה קצין אחר והחייל רוצה אישור טלפוני מאותו קצין. הכומר מגיע למערכת ניתוב שיחות כנראה שיש בה שירים אבל לא תשובה. אני מציעה לו עזרה. ניכר על פני החייל שלא מוצאת חן בעיניו ההתקשרות שלנו והוא מוותר על השיחה ונותן להם להיכנס. הכומר מודה לי ואומר באנגלית “אנחנו מאוד אוהבים ומעריכים את העבודה שלכן”.אני הולכת לצד השני של הקרוסלות. החיילים שבודקים שם לא מבחינים בי. “מה זה?” שואל אחד מהם בחור פלסטיני שנושא איתו מעין מקל. “זה לעבודה” הוא עונה. “פטיש?” שואל החייל “כן” עונה הבחור “תגיד, תגיד פטיש” הוא אומר והם מתגלגלים מצחוק “בטיש, בטיש, תביא לי בטיש חמש קילו”.11:20- אנחנו עוזבות בתחושה קשה.