חווארה יום ג’ 20.12.2005 בוקר משקיפות: נאווה ג’, נינט ב’, אהרונה מ’, דינה ע’ (מדווחת) פשוט מייאש – כבר מזמן לא היה יום כל כך קשה, והתחושה היא שמכבידים על התושבים בכוונה.בדרך לחווארה פרט למחסום על הקו הירוק יש רק מחסום אחד בצומת תפוח, אבל מחסום קשה.כ – 20 מכוניות בדרך לראמאללה ושכם, הרבה חיילים בודקים את המכוניות, אנשים מורדים מאוטובוסים. גשם יורד וקר, לטענת האנשים הם ממתינים למעלה משעה למרות שהרושם הוא שמכוניות כל הזמן משתחררות.לדברי החיילים לא נותנים לעבור לתושבי טול כרם וג’נין, בשום מקרה ולא תלוי בגיל, פרט להם כולם יכולים לעבור.מפקד המחסום בודק בעצמו ביעילות את התושבים העוברים ברגל או מורדים מהרכבים ודואג שהמכוניותתיבדקנה במהירות. אבל,ההרגשה היא שזוהי דרך למרר לאנשים את החיים בדרך לעבודה, לקניות, לטיפול רפואי וכו’.8.00 חווארה כבר הרבה חודשים אנחנו לא זוכרות התנהלות כל כך קשה. קר, גשום, אנחנו מתקבלות בכל הכבוד. גם במזג אויר כזה אתן מגיעות. מדברים איתנו , אנחנו מסתובבות בכל מקום רוב הזמן אבל משהו לא מתפקד.ע’ המפקד לא כ”כ מתפקד, רוב הזמן עומד ליד החיילות מהמשטרה הצבאית שבודקות תעודות זהות ומפטפט, החיילים נחים , עובדים לאט, לא מעניין אותם אורך התור והעובדה שהאנשים ממתינים הרבה זמן.הולכי רגל לשני הכיוונים גם בכניסה לשכם וגם ביציאה בהמוניהם.תור לגברים, תור לנשים, בודקים לעיתים 2 ולעיתים 4 חיילים, גברים מסירים חגורות, פותחים מעילים,מרימים חולצות, כולם פותחים חבילות בגשם ובקור.תושב שכם שבתעודתו מופיע שהוא מטול כרם לא מורשה לעבור.אחד העוברים לאחר ההמתנה והבדיקה הארוכה מסנן לעברינו, השפלה, השפלה.יש מעוכב אחד לאורך כל שהותנו במחסום, לשאלתנו מדוע? התשובה הוא התחצף. הראיתי לע’ את המסמך האוסר עיכוב כעונש, לדבריו הוא מכיר את הנוהל ואמנם המעוכב משוחרר מיד.התור לא התקצר. כ-20 איש בכל נקודת זמן.בד”כ נותנים לאנשים מאד מבוגרים לעבור מחוץ לקרוסלות, היום לא היו שום הקלות.והחיילים מדקלמים “לא מעניין אותנו כמה זמן הם מחכים העיקר שאנחנו נמנע פיגוע”.מכוניות – הפעם בכניסה לשכם שורה ארוכה של מכוניות ממתינות והבדיקה מאד יסודית, לשאלתנו מדוע? התשובה של המפקד היא, אם החייל חושד מותר לו לעשות הכול, בקיצור טרטור.ביציאה משכם המצב הרבה יותר גרוע הנהגים טוענים שהם ממתינים מהשעה 7.00 בבוקר.לקחנו זמן אוטובוס 5 בתור, עד ששוחרר עברה למעלה משעה, וזאת לאחר שהתערבנו, ביקשנומע’ המפקד לפתוח עוד תור לדבריו אי אפשר כי יש התרעה, לנו זה נראה מצוץ מהאצבע , כי לאחרשהתקשרנו עם דקל, ולאחר שהרמנו קול שזו לא התנהגות האוטובוס קודם, כל נוסעיו הורדו תעודותיהםנבדקו וסוף סוף יצאו לדרך עד למחסום הבא.לאורך כל שהותנו במחסום לא היה נציג מת”ק הודענו לדקל וגם הסברנו לו שהיום המחסום לא מתנהלהוא הבטיח לטפל.10.30 בית פוריק מחסום שומם פרט לחיילים, חזרנו לחווארה לראות אם הגיע נציג מת”ק וראינו שלא. התקשרנו שוב לדקל והבטיח לטפל.הרגשה של אכזבה ותסכול ליוותה אותנו היום, בפרט שכשחזרנו לצומת תפוח עדיין הייתה אותה תמונה.חשוב לנו לציין לרעה את התנהגותן הוולגרית לשל חיילות המשטרה הצבאית שצעקו ובשיחות ביניהןניבלו את הפה, אך הן הרי משרתות ציבור. בשקט הערנו למפקד שלא נראה מעוניין ולבסוף גם להן.