מחסום ריחן,יום חמישי,5.01.06,בוקר צופות: ג’ודי ג’, חדווה ה’ (מדווחת)10:00 – 11:50 עוד משמרת בצל הטרמינל.כרגיל, מאז נכנסה לפעולה “מפלצת” זו, אנו מסוגלות פחות ופחות למלא את תפקידנו המקורי, התצפית, ומסתפקות יותר בהקשבה לאנשים ולמצוקות שלהם ואולי להועיל להם במעט. לדאבון הלב ללא הצלחה יתרה. מעט מאוד הולכי-רגל בקשים לעבור מצד לצד. הליכי הבדיקה, כאמור, חסויים. ובכל-זאת, כשידיד מהשטחים התקשר וביקש לברר מה עם בן-דודו המעוכב בטרמינל, נענה אחד החיילים ברצון לבקשתי. נכנס לטרמינל ושב לאחר דקה או שתיים והסביר בסבלנות שהבחור מעוכב שב”כ וברגע זה נבדקות תעודותיו ואח”כ ישוחרר לביתו (טייבה) “10 דקות, מקסימום רבע שעה”. להפתעתנו ולשמחתנו כך זה היה. כ-10 דקות לאחר מכן פגשנו את הבחורברחבת החנייה של הולכי הרגל וביקש שנעזור לו לדעת למה הוא מנוע שב”כ. הוא עצמו ניסה לברר זאת ולא הצליח. הבטחנו לעזור והעברתי את פרטיו לאחת מהנשים שעוסקות בזה.במגרש החניה כרגיל לאחרונה יש משאיות וטנדרים עמוסים בסחורה חקלאית וממתינים לאישור המיוחל לעבור למרחב התפר ו/או לשטח ישראל. אחד הנהגים סיפר שהם ממתינים כבר משעה 5 לפנות בוקר ושום דבר לא קורה. בלכתנו משם עדיין לא קרה דבר. רק משאית אחת נצפתה על-ידינו בהיותה בבדיקה,במחסום כלי הרכב.מחסום זה שומם כמעט לגמרי. מדי פעם מגיע רכב מהשטחים ועובר לאחר בדיקה קצרה ולעיתים נאלץ לשוב חזרה.נהג רכב פרטי המשמש כנהג מונית ליוצאים מהטרמינל אל השטחים, פונה אלינו ומנסה לפתח שיחה באנגלית, מסתבר שהוא ירדני שנישא לפלסטינית מיעבד וכעת מתגורר עימה שם. מחוסר אפשרות למצוא פרנסה שם הוא נאלץ להגיע למחסום ומנסה להרוויח קצת, כנהג. לדבריו החיילים נוהגים בו בגסות רבה ופעם אף ניסה אחד החיילים להכותו בדרכו למחסום, כשאמר לחייל שאינו יודע עברית וזה מצידו התעקש לדבר אליו רק בעברית. כעת היה ברור לנו למה האיש נזהר ממש מלהתקרב לשער המחסום, ורק המתין בסבלנות לקליינטים ממרחק בטוח.