חווארה, יום שלישי אחה”צ, 10.1.06 צופות ומדווחות: עדה ר., הגר ל.16:05 – 14:25″יותר ממה שראינו במחסום היום חשוב מה שלא ראינו: לא ראינו את עשרות אלפי האנשים שהוראה צבאית אכזרית מנעה מהם ביקורי משפחה מסורתיים בחג הגדול. לא ראינו את עשרות האלפים שהתייאשו, שאין ביכולתם לעמוד בהוצאות הגדולות הכרוכות בנסיעות של עשרות קילומטרים במקום קילומטר או שניים, לא ראינו את אלו שמטעמי בריאות אינם מסוגלים לשהות במחסומים או לנוע בדרכים האיומות, לא ראינו את אלה שסבלנותם לא עמדה להם יותר לנוכח שינוי הוראות המעבר משעה לשעה. ראינו רק משפחות בודדות שהעזו לצאת, משפחות שבודאי תכננו את המסע כמבצע צבאי: היכן סיכוייהם לעבור גדולים יותר, איזה מרחק יוכלו לנסוע וכמה יצטרכו ללכת ברגל, האם תהיה זו הליכה בדרך סלולה או יבוססו בבוץ דרך השדות, האם יצטרכו לעבור ליד התנחלות, האם יספיקו לחזור לפני החושך, לפני שעת סגירת המחסום, האם יגיעו יבשים או רטובים עד לשד עצמותיהם. וגם ראינו את אלה שלמרות התכנון הקפדני מסעם נחסם ממש לפני הגיעם למחוז חפצם: אמא, אבא שני קטנים עמוסי חבילות שי שרצו לבקר את סבא-סבתא בעוורתא. הרי עוורתא היא כמו שכונה של שכם. אפשר לעשות את הדרך משכם לעוורתא ברגל, רק שאסור. חייבים לעבור דרך המחסום, לנסוע לחווארה ומשם לנסוע לעוורתא. וכך הופכת גם עוורתא לשטח מחוץ לתחום למשפחה מטול-כארם. יתכן ובעמדם במחסום כבר ראו את בית משפחתם בעוורתא, אך אליה לא יוכלו להגיע.” יום ראשון של עיד-אל-אידחא (חג הקורבן). משפחות הולכות וחוזרות מביקורי קרובים. החיילים מנסים לשדר נימוסי חג, לאחר שעצרו ועכבו והשפילו את האנשים בימים שקדמו לחג. למרות הנימוס הגבלות התנועה לא הוקלו אפילו במקצת: תושבי נפות טול-כארם וג’נין אינם מורשים לצאת משכם דרומה. משפחה צעירה מטול-כארם: אבא-אמא שני קטנים לבושים חגיגית, עמוסי חבילות שי מבקשים לבקר את הורי הבעל בעוורתא ומוחזרים לכיוון שכם. 14:15 – צומת כביש 57/60 ללא מחסום.14:20 – צומת חווארה ללא מחסום.14:25- מחסום חווארה 50 הולכי רגל , בעיקר משפחות, עוברים במחסום. הכניסה לשכם ללא בדיקות. ג’יפ מג”ב ליד טרמפיאדת המתנחלים ממול למחסום הדרומי, עומד עם פנס מהבהב אך אינו עוצר אנשים וגם המגפון שותק היום. בתור המכוניות חייל אשר לרגע נדמה כי זהו פ. המתעלל, אך בירור קצר מעלה כי זה חייל אחר, אשר דווקא נוהג בנימוס וחביבות עם נוסעי המכוניות. אותו ברור מעלה כי פ. הורחק מהמחסום בגלל תלונותינו. 14:29 – 5 כלי רכב ביציאה משכם, שני תורי בדיקה. בכניסה לשכם אין תור, כל מכונית שמגיעה נבדקת מיד. מכונית סובארו ישנה עם משפחה (ותינוק מצווח) מבקשים לעבור עם המכונית לביקור בחווארה. למכונית אין אישור, מפקד המחסום מסביר למשפחה כי הם יכולים לחנות את המכונית במגרש החניה הצפוני ולקחת משם מונית. הם מסרבים וחוזרים לשכם. למראה המכונית אני תוהה אם תשלום עבור המונית למשפחה בהרכב מלא היה מעל ליכלתה. 14:45 – למרות מיעוט המכוניות בתור, ושני תורי הבדיקה (לפרקים) זמן מעבר מכונית נמדד על 15 דקות מרגע הגיעה לנקודת ההמתנה. זמן בדיקת מיניבוס עם 5 נוסעים גברים אשר תעודותיהם נבדקות הוא 5 דקות. למחסום מגיעים ילדים וקבוצת גברים צעירים, כולם לבושים בהידור, אחד מהם נושא תינוק כבן שבוע-שבועיים בידיו, אין אישה בסביבה. הגברים עוברים, לילדים לא נותנים כי אלה אינם הוריהם ואין להם עליהם תעודות לידה הילדים הם מגילאי 6 עד 8 בערך. כל הפמליה מעוכבת במחסום. החיילים עומדים על החזרת הילדים לשכם. הגברים הצעירים מסבירים כי הם הדודים של הילדים שנשלחו עימם הביתה וההורים יגיעו מאוחר יותר. הם לא יכולים לחזור לבד. לאחר כרבע שעה של תחנונים והסברים, החיילים נענים.לכיוון הכניסה לשכם מגיע זוטובוס מלא ילדים צוהלים –גילאי 4-8 בערך, מלווים בשני גברים מבוגרים. אני מחליפה עוויות עם הילדים בזוטובוס ואז אומר לי החייל הבודק, תוך חיוך רחב שאת פשרו לא הצלחתי לפענח – סדיסטי או עצבני – תתני להם נשיקה אחרונה כי הם חוזרים בחזרה. למה? שאלתי חיוורת – חוששת עכשיו שמשחקי העוויות עם הילדים אשמים בזה שלא יתנו להם לעבור – ככה, הוא עונה. אין להם תעודות לידה. אבל מסתבר שהיו להם תעודות, רק לאוטובוס עצמו לא היה. אז רצו שירדו ויצעדו ברגל בקור ובגשם שעמד לרדת כל שנייה, לתוך שכם – יותר מעשרים ילדים קטנים ושני מבוגרים. ואיך יחזרו? רבע שעה מאוחר יותר מסתבר כי לאחד מהמבוגרים היתה תעודה מתאימה והחיילים נאותו לתת להם לעבור עם הזוטובוס, בתנאי שיתחלפו בנהיגה[!]. צלצלתי לנציג המת”ק ובקשתי שישנו, אפילו רק לימי החג, את ההנחיה המטורפת שילד לא יכול לצאת מהבית לביקור משפחתי ללא ההורים או תעודת לידה עליו. שאלתי איזה ילד הולך בארץ שבכיסו תעודת לידה? נעניתי כי זה לא אותו דבר, כי כאן הם פלסטינים. צלצלתי לאחר כמחצית השעה, ונעניתי כי לא ניתן לשנות את ההוראה בענין מעבר ילדים. למה לא ניתן? “כי גם ילדים הם מחבלים. עובדה שרוב המחבלים האחרונים שנתפסו במחסום היו ילדים” . ניסיתי להגיד “על מה אתה מדבר? ילדים בני ארבע וחמש?” ככה זה, אין מה לעשות. אמר ההומניטרי, הם יודעים את זה. אני מתחילה לחשוב כי כל נסיון פלסטיני לחיות חיים נורמלים במסגרת האילוצים של הגיטו הוא מעשה חתרני בעיני כוחות הכיבוש.14:47 – המחסום כמעט ריק. רק תור אחד עובד, אך שני בודקים בתור (חייל וחיילת מ”צ). החייל הבודק מדבר בערבית ובנימוס עם כל אדם שבודק. כאשר הוא קורא לאנשים להגיע אליו לבדיקה הוא אומר “תעל חאג'” ומברך כל נבדק ב”עיד סעיד” (חג שמח). ניכר שהחיילים משתדלים להעביר את כולם מהר, אך לא מוותרים על אף קטע ברוטינת הבדיקה המשפילה: הידיים מורמות הצידה, החולצה/מעיל מורמים, שולי המכנסיים מורמים, הכיסים מרוקנים, החבילות נפתחות.15:00 – מ. נציג המת”ק שהגיע משוחח עם אדם המבקש לעבור דרומה. הוא אינו עובר. ג’יפ משטרה מגיע, עובר לכיוון מגרש החניה הצפוני, מסתובב ונעמד דרומית מהמחסום לתפוס הולכי רגל שיוצאים משכם. ראיתי שקראו למספר אנשים. 15:15 – מכונית פרטית מרמאללה נהוגה בידי עובד אונר”א ובה רופא ומרצה מאוניברסיטת אל-קודס מבקשים להכנס לביקור בשכם. למכונית אין אישור והם מתבקשים לחנות את המכונית במגרש החניה ולעבור ברגל.15:40 – מספר העוברים במחסום מתגבר והוא 40 כעת. זמן מעבר במחסום למשפחה 5 דקות.13:55 – מעוכב מכפר רבא בנפת ג’נין. ניסה להכנס בחזרה לשכם אחרי שלדבריו יצא משם הבוקר. הוא מועלה לבדיקה ע”י מפקד המחסום. טלפון אליו כבר בדרך חזרה, הוא שוחרר אך עליו להתייצב בסאלם בעוד כשבוע. לא הבנו האם ל”שיחה” עם השב”כ או בבית-משפט.16:05 – אנו עוזבות. במחסום כל הזמן טפטוף קבוע של משפחות אשר באות והולכות. מעט מכוניות עוברות.16:27 – 10 מכוניות הנוסעות דרומה ממתינות במחסום ממזרח לצומת דיר שרף. החיילים במקום מאובטחים ע”י רכב זלדה, מה שיכול להצביע על כך שהם אינם עתידים להתקפל כל כך מהר מהמקום. המחסום במקום קבוע מזה חודשיים, ועל פי הודעתו של המג”ד, אליי, שבועיים קודם לכן, המחסום נמצא שם 24/7 .סוף