אבו-דיס, יום שישי 20.01.06 בוקר משקיפות ומדווחות: וורדה ומיכל ז. ארבעה מעוכבים. העזנו לדבר עם אחד מהם, מעוכב כבר 45 דקות. מיד נשמעה הצעקה הרגילה: “על תדברו עם המעוכבים שלי וזוזו 50 מטר אחורה” למה?אין סגר”כשהחומה תושלם סופית, הם יירקבו בפנים!”מיום א’ לא יהיה מעבר לישראל דרך הפשפש והמנזר. הכול יינעל.המשפט הראשון לקוח מדו-שיח קצר שניהלנו לפני שבוע עם שוטר מג”ב “מודאג ורגיש מאוד”, כאשר אדם שהחזיק בידיו תינוק קטן עטוף בשמיכה, הצליח לטפס בפתח הצר שבפשפש ולקפוץ לצד השני, תחת גשם כבד, ונתפס על ידי השוטר שאמר לו לחזור כלעומת שבא: – תן לו לעבור, הוא מחזיק תינוק.- זו הבעיה שלו.- מה זאת אומרת ‘זאת הבעיה שלו’?- כן, הם עושים 9 ילדים ואין להם כסף להאכיל אותם. אבל חכו, כשהחומה תושלם סופית באבו-דיס, הם יירקבו בפנים…אבו-דיס כשהגענו ראינו ג’יפ ומעט אנשים מטפסים ללא הפרעה. לכן החלטנו להמשיך (במונית שירות) לקונטיינר. הקונטיינר אוטובוס מלא ילדים ומבוגרים, בדרכו לבית לחם, מחכה כבר חצי שעה. הם מגיעים מסלפית וכפרי האזור פרחה ומסחה. הם מתנדבים במסגרת פסטיבל שאמור להימשך שבוע ומאורגן על ידי תכנית פיתוח של האו”ם. הם מתכננים לצבוע את שפת המדרכות בבית לחם בשחור לבן ולשתול שם פרחים. מחר בבוקר, קבוצה נוספת אמורה לנסוע לשכם ולג’נין לאותה מטרה. האחראי מטעם האו”ם שוחח איתנו ומפקד מג”ב הורה לנו להתרחק 50 מטר, ולא עשינו זאת. התקשרנו לאלישע, הוא הבטיח לטפל בעניין ואכן התקשר אלינו מהמת”ק 10 דקות מאוחר יותר. חיכינו עוד 15 דקות והתקשרנו אליו שוב לברר כמה זמן לוקח לבדוק 20 שמות במחשב. בינתיים כלום לא זז והמפקד הסביר לנו שהבעייה היא הילדים: אין להם תעודות זהות וצריך להתקשר להורים כדי לוודא מהו מספר הזהות שלהם. עברו עוד 20 דקות והאחראי מטעם האו”ם ניגש אלינו ואמר שהילדים צריכים להשתין. תשובת המפקד היתה “זאת הבעיה שלהם – לא שלנו. אנחנו לא מספקים את השירות הזה”. התקשרנו שוב לאלישע כדי להציג את הבעיה שלהם. תוך כמה דקות ניתנה רשות לילדים להשתין בוואדי וכשהם חזרו, ברכו אותנו והודו לנו. חשבנו כמה נורא שהם צריכים להודות לנו על כך.האוטובוס עוכב בסך הכול שעה ורבע. חזרה לאבו-דיס 50 מטר? האם זהו מספר מאגי?) התרחקנו 2 מטר. בינתיים אנשים רבים טיפסו כדי לעבור לצד המערבי של החומה. הצעירים ביניהם נעצרו, נבדקו והוחזרו אחורה. בודדים לא נבדקו כלל והשאר נבדקו והורשו לעבור. הגיע אדם זקן, נעזר במקל הליכה ומלווה בשתי בנותיו, אחת נושאת תינוק. הם מבקשים לבקר את משפחתם, אפילו לא בתוך ירושלים אלא קרוב מאוד, באבו-דיס. הם עברו את החומה, הזקן הורשה להמשיך אך ללא בנותיו והתינוק. אנו מתקשרות לאלי ג. הוא מבטיח לשלוח מישהו בעוד 5 דקות. אבי מגיע בג’יפ, אנו מסבירות לו את המצב, ולשמחתנו הרבה, בזמן שהוא מדבר עם המפקד, הזקן עבר יחד עם בנותיו והתינוק.אבי הסביר לנו שמיום א’, אף אחד לא יעבור, לא דרך הפשפש ולא דרך המנזר – הכול יהיה סגור. הם יצטרכו לנסוע באוטובוס או במונית דרך הצד המזרחי של החומה עד לטרמינל החדש של א-זעים (שאמור להיפתח רק בעוד שבועיים-שלושה?). משם יהיה עליהם לנסוע במונית נוספת או אוטובוס נוסף עד ליעדם. המשמרות של אבו-דיס צריכות להיות מודעות לעניין הזה. אם אכן אבו-דיס נסגרת, צריך לנוסע לטרמינל דרך א-טור.