ג’בארה-ענבתא, יום ג 27.6.06, אחה”צ. משקיפות: יעל ס., עמית י. (מדווחת)14:00, ג’בארה: אין היום חיילים בכניסה לכפר, והשער פתוח. אנו נכנסות לכפר ונוסעות לשער הילדים; שם אנו מוצאות חיילים, אבל אין פלסטינאים שמנסים לעבור. החיילים מסרבים לדבר איתנו; “אסור לנו לדבר עם נשות מחסום ווטש,” הם אומרים. נראה שזה הפך למנטרה של מחסומי ג’בארה. אנו ממשיכות לאראס. גם כאן המצב שקט יחסית, והחיילים אומרים לנו שאין הים הגבלות מיוחדות—לכולם מותר לעור אלא אם הם נמצאים ברשימת המבוקשים. אבל יש לצד המחסום מכונית חונה עם 3 פלסטינאים. הם מעוקבים מאז 9 בבוקר; אפילו החיילים מרגישים לא נוח אם אורך המעצר הזה. אין למכונית לוחיות זיהוי והיא נמצאת בנסיעת מבחן (או, ליתר דיוק, הייתה בנסיעת מבחן לפני 5 שעות); הפלסטינאים טוענים שיש בידם את כל המסמכים הדרושים; החיילים טוענים שאין להם רישיון רכב. בכל מקרה, בהתחלה הם עוקבו כי אחד מהם היה על רשימת המבוקשים; אבל כבר ב 11:00 השב”כ הורה לשחרר אותו; אבל אז המשטרה הוכנסה לעניינים, וביקשה שהרכב ונוסעיו יעוכבו עד שתגיע ניידת לבדוק אם הרכב גנוב. זה קרה כבר לפני 3 שעות, ואין שום זכר לניידת. נראה לנו לא סביר לא סביר לעכב אנשים כל כך הרבה זמן עד שיתחילו בבדיקה של איזה חשד מעורפל; אז אנחנו מתקשרות למוקד ההומניטארי ומבקשות שיתערבו. לא יכולנו לחכות עד שהמשטרה תגעה והמעוכבים ישוחררו; אבל זה לקח עוד 2 טלפונים למוקד וטלפון אחד לאהרון חליוה לפני שהפלסטינאים התקשרו למר לנו שהם שוחררו; זה קרה בשעה 16:15.כשעזבנו את אראס הייתה החלפת משמרות; לא נשארנו לצפות במשמרת החדשה, ויותר מאוחר הצטערנו על כך. המעוכבים התקשרו מספר פעמים לספר לנו שתחת השלטון החדש יש גם חוקים דרקוניים חדשים: הם הוצאו מהרכב והוכרחו לעמוד בשמש; כמו כן, החיילים החלו לסרב להעביר במחסום קבוצות קטנות של אנשים. הם עצרו את המעבר והורו לאנשים לעמוד בתור כמה מטרים מהמחסום ורק כאשר ייקראו יוכלו לעבור אחד אחד.14:45, ענאבתה: התנועה זורמת במהירות לכיוון טול כרם; החיילים רק מציצים ברכב ומסמנים להמשיך מבלי לבדוק תעודות זהות. מכוון טול כארם יש 11 מכוניות בתור; החיילים בודקים תעודות, אבל רק של גברים צעירים. אין הגבלות מיוחדות היום, מלבד אחת: לאזרחי ישראל אסור לעבור לטול כארם, אלא אם יש להם סיבה מיוחדת. “מהי סיבה מיוחדת, אנו שואלות?” “אם יש להם קרובי משפחה שם מותר להם לעבור, אבל הם צריכים להראות לנו צילום של תעודת הזהות של הקרוב.” ניסיתי לדמיין את עצמי מסתובבת עם צילום של תעודת הזהות של אימי; כמה מגוחך…