עאנין, שקד, ריחן יום ה’ 7.9.06 בוקרצופות ומדווחות: רעיה צ.; חסידה ש.תמצית: בתי הספר בשביתה וילדים אינם עוברים. בשערים החקלאים ניכרת התעוררות להשגת אישורים לקראת המסיק. החיילים היו היום נוקשים ובוטים.06.40 עאנין: כבר ב-06.30 התחיל הטלפון של רעיה, שמטפלת בנסיונות להסרת מניעות ולהשגת אישורים, לצלצל. נמסר לנו שארבעה אנשים בעלי אישורים חקלאיים נעצרו ע”י באסם (מהמת”ק) בצעדם על הדרך לאום אל פאחם. כשהגענו לשער שהיה פתוח, לא איפשרו לנו להיכנס לשטח המחסום ולא לגשת לבאסם שהיה בפנים ע”מ לברר את הענין. בסופו של דבר לכל אלה שנעצרו הוחזרו האישורים, שהיו בתוקף, והאנשים, שכרמי הזיתים שלהם הם בכיוון לאום אל פאחם, שוחררו לדרכם. גם קשיש עם חמור הורשה לעבור. רעיה נתבשרה שאחד ממטופליה קיבל אישור. גם זה קורה לפעמים. סיבה למסיבה.איש המילואים שבא לסגור את השער סיפר שבאסם דווקא היה הוגן ומאיר פנים אל האנשים ונהג לפנים משורת הדין.07.30 שקד: השער פתוח. החיילים עוינים. באסם עבר על פנינו ולא עצר, למרות שרצינו לדבר איתו.המוח’תר של כפר קטן בשם עאראקה, הסמוך לשער שקד היה אמור להביא לרעיה ניירות ופרטים של אנשי כפרו שמבקשים לקבל אישורי מעבר לעבודה במסיק, אך החיילים הודיעו לנו שלא יתנו לו לעבור ולהיפגש עם רעיה למשך כמה דקות, אפילו לא תמורת הפקדת ת”ז. בלית ברירה היה האיש צריך לעשות את הדרך לריחן.08.10 ריחן: עברנו בלי בעיות למגרש החניה התחתון – בניגוד למה שהיה בשערים החקלאיים. בהגיענו היתה משאית ירקות אחת בבדיקה. מגרש החניה היה מלא מכוניות, שער הולכי הרגל היה סגור ולא נצפו ממתינים למעבר. וואליד רץ לקראתנו עם הקפה והתה, ופגשנו כמה ממכרינו הקבועים בסככה. מקטרים על המצב הכלכלי הקשה. אין עבודה, אין כסף אפילו לאוכל וכו’.מעט מאוחר יותר הסתבר שהשער סגור כבר כשעתיים (לפי עדויות של הפלסטינאים, שככל הנראה המתינו בתוך הרכבים, ולא בסככה). מידי פעם נשמעה ברמקול בקשה לחיילת מסויימת להגיע לחמ”ל או לטרמינל. לבסוף, ב – 9, השער נפתח. מפקד המחסום, שי, ידע לומר לנו בצאתנו כעבור כשעה וחצי, שהיתה תקלה במכונה (מכונת השיקוף?).בינתיים, במעבר הרכבים צפינו בטנדר שעבר בדיקה מדוקדקת של הכלבנית וכלבה. שוב ושוב עלה לארגז הרכב. שוב ושוב טיפס למושב הנהג וריחרח מיני תאים צדדיים שנפתחו בפניו, כשהנהג עומד מרחוק וצופה. כשהוא נקרא לבסוף לבוא לרכב עצרו אותו בצעקות שיעצור, וזה לצורך הריקוד המבזה של החולצה, הגופיה והמכנסיים, כמובן לעיניה הצופיות של החיילת, שומרת בטחוננו.חאתם מעאראקה הגיע עם ניירות רבים של אנשי כפרו שעברו אחד אחד אל רעיה לטיפול בהסרת מניעות והשגת אישורי עבודה לבעלי כרמי זיתים ולפועלים שנשכרו על ידם. גם ממנו שמענו תלונות על המצב הכלכלי הקשה מאוד. כפר שלם בלי חשמל, (אנחנו באפריקה?) למרות שכבר חובר לחברת החשמל, אבל אין כסף לתשלום . הגנרטור אינו פועל כי אין כסף לקניית סולר. בתי הספר מושבתים. ממשלת החמס אינה מתפקדת ואינה מספקת שירותים (האם זה קשור לזה שישראל אינה מעבירה כספים לגדה?). מעט מאוד אנשי חמאס וג’יהאד איסלמי בכפר. הרוב השקט והחלש סובל. האם זה לא יעביר לפחות אחדים מהם לתנועות ולאירגונים הקיצוניים?אקורד סיום ידידותי היה כאשר נתגלה בורג תקוע בצמיג המכונית, שהוחלף במיומנות רבה תוך דקות ספורות בידי מי שעבר בפנצ’ריה באלונית (למי שזוכר), כשואליד רץ להביא צלב לפתיחת הברגים וגם האחרים נתנו יד. תודה לידידינו הפלשתינאים.