חזרה לדף חיפוש דוחות

חווארה, בית פוריק

צופות ומדווחות: חוה ה., מיכל ז., ויוי צ. וחנה ב. (מדווחת)
16/09/2006
| אחה"צ

חווארה ובית פוריכ, 
חווארה:
תנועה ערה בעיקר מצפון לדרום (משכם דרומה). בכניסה לשכם כמעט ואין עוברים.
היום חם, פלסטינים – נשים גברים וטף מזיעים ו”נצלים” בשמש – אבל לא כך דגל ישראל המתנופף בכניסה למחסום. אליו מופנה מאורר ענק המטפל בו טיפול אישי צמוד למען יוקל לו בחום הכבד!
המחסום הומה אדם, הרגשה שאנו נמצאים בתוך חבית מלאה אבק שריפה. התור “ההומניטארי” “עולה על גדותיו”. אין מעליו גג ונשים זקנים ותינוקות בני יומם מחכים עד בוש בשמש הלוהטת. כלום לא זז – חוץ מקצינים וחיילים אחדים שמתרוצצים הנה ושוב .
אין “ראש גדול” – הכל, אבל הכל, פועל לפי הספר:
*שלוש נשים שחוזרות מדיאליזה נדחפות בתור וכל בקשותיהן כי יינתן להן לעבור מחוץ לתור נענות בשלילה. “שיעברו באמבולנס” במחיר שהוא למעלה מיכולתן. שלוש פעמים בשבוע חוזר המסע הזה – “ואין מה לעשות”!!?
*פלסטיני זקן המתקשה ללכת מבקש לעבור על הכביש מחוץ לתור – מה פתאום, מה קרה מה – למי שקשה ללכת שיישאר בבית.
*אנו מבחינות באישה שבחיקה תינוקת בוכה ולידה ילד כבן שנתיים. התינוקת רעבה והאם מבקשת להניק אותה – אנו מחפשות מקום מתאים.
זוכרים את המוקד ההומניטארי שהוקם ל”רווחת הפלסטינים” שיהיה מצויד במטרנה וחיתולים? עכשיו הכניסה אליו אסורה ומפקד המחסום מציע שהאישה תיניק בצינוק. נו באמת – הרי אין שם אפילו כסא והחום מזוויע. מחפשים מקום אחר – לפתע עלה הפתרון – למה שלא תשב המינקת על הרצפה בין הבטונדות – ממש מקום אידאלי. למזלה של התינוקת הייתה לאם קופסת מטרנה ומים מזוקקים והתינוקת נרגעה.

המהומה בתור הגברים הלכה וגברה. נשמעו צעקות ושירה וההרגשה הייתה כי בכל רגע יתפרץ הקהל הזועם ויתחולל אסון. כל אחד נדרש ל”ריקוד הואלס”. להרים חולצה עד לבטן העירומה, להפשיל מכנסיים, להרים את קצות המכנסיים עד לגובה הברך – וקדימה לך. להתלבש מתלבשים בדרך החוצה – עיניים מושפלות וכעס עצור – עוד השפלה בדרך אל… ההשפלה הבאה.אנו מנסות לעזור, אך אין עם מי לדבר.

החלטנו לפנות למח”ט. לא עברו דקות אחדות ובמקום הופיע קצין מת”ק (פואד). מיד עם בואו הורגשה הקלה בתור ההומניטארי. עכשיו הייתה כתובת לפניות. בינתיים נדרשו עדיין שעתיים ויותר למעבר בתור הצעירים.
בחור צעיר זז לכיוון הבודק לפני שקיבל הוראה לעשות כך. כמובן סיבה להענשה – והוא נשלח לסוף התור.
תעודת הזהות “נודדת” לכיסו של החייל. כאשר מגיע שוב תורו מחליט החייל ש”הוא זוכר אותו” ומעכב את הבחור עוד. נדרשה התערבות חוזרת ונשנית עד שנפתרה הבעיה והבחור הלך לדרכו.
בצינוק כלואים ארבעה אנשים המתחננים למים. ניסינו לעזור – אך הצלחנו להשחיל רק בקבוק אחד. לא מספיק לארבעה אנשים. הסירחון העולה מן הצינוק הוא בלתי נסבל. דלת הברזל של הצינוק מתחממת בשמש הלוהטת – ובפנים ההרגשה היא כמו בכבשן. הכלואים צועקים ומתחננים – אך “סיבות ביטחון” מונעות התייחסות.

כולם כמובן שוחררו לדרכם אחרי “שלמדו” ו”התחנכו”.עכשיו יש במחסום כבר קצינים אחדים. אחד מהם מרגיש צורך בלתי נשלט להתגרות בנו. “אם אני מרוצה ונשות ווטש מרוצות אז הכל בסדר” “שתיתן? צריך לשתות הרבה כשחם” טוב שינוקא דואג להדר פני זקנות!

במחסום מופיע המג”ד מלווה בעוד כמה חיילים. העניינים מתחילים לזוז בקצב מוגבר. בודקים מכוניות אחת אחרי השנייה – לא צריך עוד לנוח “מעמל היום” אחרי כל מכונית. גם התור של הצעירים מתקדם עכשיו קצת יותר מהר. המג”ד מקשיב לקצינים המתגודדים סביבו.. שוב ושוב מסתכלים בקרוסלות ובמלתעות האדומות שאינן פועלות כבר חודשים.

הביקור קצר, כמובן, מפאת הסירחון הבלתי נסבל, בצינוק. הקהל מסביב ממשיך לצעוק ובתור מתפתחות קטטות. מה הפלא? בסיר לחץ כזה מאבדים גם הרגועים באנשים את הסבלנות – על אחת כמה וכמה אלה שצריכים לעבור את הגהנום הזה כמה פעמים ביום!שלושה גברים מרהט נכנסו לשכם לצורך ניחום אבלים. לדבריהם זו להם הפעם הראשונה שביקרו בשכם, ואיש לא עיכב בעדם בכניסה העירה. הם מעוכבים והחייל טוען שהזמין משטרה. הקצין לעומת זאת טוען שלא כך. אנו תוהות – הרי שמענו הרגע הן מחייל והן מהמעוכבים כי הם מחכים למשטרה. “נו באמת, הם תמיד משקרים”! המג”ד ניגש גם אלינו ומוכן להקשיב. מפיו שמענו כי אלוף הפיקוד היה בחווארה בימים אלה וכי סיפר שכבר הושקעו 2 מיליון שקל ותתחלנה עבודות לשיפוץ המחסום. ואנחנו חשבנו לתומנו שאולי כדאי להשקיע רק כמה אלפי שקלים בסילוק המחסום.

בדרכינו למכונית נתקלנו באישה צעירה בהריון מתקדם שישבה על הרצפה נשענת על בטונדה מחכה לבן זוגה. בשיחה התברר כי היא מצפה לתאומים בעוד חודשיים. נתפתחה שיחה ידידותית שלא יכלה לכסות על הבושה והתסכול שהרגשנו.

בית פוריכ: שקט מאד. החיילים מתעקשים כי רק אנשי בית פוריק ובית דג’ן רשאים לעבור במחסום. אנחנו נחזור ונתריע על כך לרשויות המתאימות.

זעטרא/תפוח: אין תור. החייל עוצר אותנו ומבקש מכולנו תעודות זהות, תוך כדי כך הוא שואל האם לא נמאס לנו. “מה” אנחנו שואלות “להיות בוגדות” הוא מפטיר. אחרי בדיקה מעמיקה של התעודות הן מוחזרות ואנו יוצאות לדרכינו.

ליד סינג’יל מחסום פתע על הדרך הפנימית המיועדת לפלסטינים בלבד. 11 מכוניות עומדות בתור, ו-5-6 חיילים מסתובבים בשטח הנה ושוב.
עצרנו ונעמדנו לצידי הכביש במרחק מן החיילים – שכעבור כמה דקות הרגישו בנו. מסתכלים, מבררים עניינים בינם לבין עצמם – וראה זה פלא, תוך רבע שעה עברו כל המכוניות.

  • חווארה העיר והמחסום

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    •  

      מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית. 
      בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים. 

      לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים

      העיירה חווארה  שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה.  בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.

      מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.

      ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.

      חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת.  בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים. 
       

      ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד.  כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.

      (עדכון נובמבר 2023)

      חווארה: הבתים הישנים בשטח סי
      Shoshi Anbar
      May-18-2025
      חווארה: הבתים הישנים בשטח סי
  • מחסום בית פוריכּ

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • מחסום בית פוריכּ

      אחד משלושה המחסומים שסגרו על העיר שכם - בית פוריכ ממזרח, חווארה מדרום, בית איבא ממערב.
      המחסום ממוקם בצומת הכבישים 557 (כביש אפרטהייד האסור בנסיעה לפלסטינים), המוביל להתנחלויות איתמר ואלון מורה ולכביש 5487.
      המחסום הוקם ב-2001 להולכי רגל ולרכבים; שעות הפתיחה היו קצרות והמעבר היה אטי ובעייתי מאוד. לכאורה המחסום נועד לפקח על התנועה של תושבי בית פוריכּ ובית דג'ן, בהיותו הפתח היחידי אל מחוץ לכפריהם.
      מאז מאי 2009 המחסום פועל 24 שעות ביממה, הנוכחות הצבאית מצומצמת, רכבים יכולים לעבור בו ללא בדיקות, למעט בדיקות אקראיות.  (עודכן באפריל 2010)

       

  • מחסום זעתרה (צומת תפוח)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    •  

      מחסום פנימי בלב הגדה, בצומת כביש 60 וכביש 505 (חוצה שומרון), ממזרח להתנחלות תפוח.
      מחסום זה הוא "הגבול" שסימן צה"ל בין צפון הגדה לדרומה, בהתאם למדיניות הבידול בין שני חלקי הגדה שהונהגה מאז דצמבר 2005.  במחסום עוברים כלי רכב והולכי רגל המחליפים רכב בצומת.

      במחסום זעתרה מסלולים נפרדים לישראלים ולפלסטינים. במסלול לישראלים אין בודקים ומסלול לפלסטינים בודקים. התור מתארך ומתקצר חליפות. המחסום, הפתוח 24 שעות ביממה, מאויש חלקית על-ידי הצבא. בדיקת העוברים במחסום נעשית באופן אקראי.

       

      זעתרא (צומת תפוח). שלטים
      Shoshi Anbar
      Sep-27-2023
      זעתרא (צומת תפוח). שלטים
  • סנג'יל

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • סינג'יל עיירה עם מקאם

       המקור לשם העיירה הוא ריימונד הרביעי מסן ג'יל, שכונה הרוזן מטולוז אשר הקים מצודה צלבנית במקום ב-1198. יש עדויות ליישוב במקום כבר בתקופת הברונזה הקדומה.

       על ההר מנגד לעיירה סינג'יל שממזרח לרמאללה, מתפרסות האדמות החקלאיות של עשרת אלפי תושביה - טרסות יפות ובנויות לתלפיות שעברו ליטוף ושדרוג בתקופה השקטה של הקורונה. איש איש וחלקתו בדרך לפסגה, שעליה עומד המקום הקדוש, מקאם, אבו אל עוף, שהיה מידידיו של מוחמד  היקף אדמות סינג'יל 18 אלף דונם. מתוכם 9500 דונם הם שטח C. מעט האדמות החקלאיות שנותרו לבני סינג'יל מחולקת להרבה חלקות קטנטנות - שבהן אוסר שלטון הכיבוש לחפור בור מים להניח צנרת או לבנות סככה שתגן מפני חום היום או גשם.

      הכול יפה, אך עליה וקוץ בה: הכיבוש הישראלי! בינואר 1978 התיישבה סמוך לאדמות הכפר קבוצה של מתנחלים, במסווה של מחנה חפירות ארכאולוגיות בתל שילה הסמוך. כיום סינג'יל ואדמותיה מוקפות בהתנחלויות הענק: שילה, עלי, מעלה לבונה ומאחזים גדולים: גבעת הראל, גבעת הרואה (שהממשלה אישרה להופכן להתנחלויות) שעוד ועוד מאדמות סינג'יל מסופחות בתכסיס זה או אחר להתנחלויות. חוליה נוספת היא המאחז האלים בשם "נחל שילה" שממנו יוצא המתנחל מיכאל שמאלה לתקוף את עובדי האדמה הפלסטינים להחריב טרסות ולשגר את עדריו לשדות הפלסטינים. בצמוד למאחז ממוקם מחנה צבא ישראלי שממנו יוצאים החיילים לאייש את מחסומי סינג'יל. 

      מתוך 10,000 התושבים שחיים בעיירה 400 איש עובדים בישראל ותלויים באישורי עבודה. הם יוצאים בשלוש בבוקר דרך ארבע יציאות מאוישות בחיילים ממחנה הצבא הסמוך שמעכבים בבדיקת תעודות. 12.000 תושבים עזבו במהלך השנים לארצות אחרות  בעיקר לארצות הברית.

      מקאם אבו אל עוף, על שם מקורב לנביא מוחמד, עומד בלב האדמות החקלאיות של סינגיל, על גבעה שממנה נשקפת מנגד העיירה כולה. זהו מקום עתיק ויפה המכיל את כל המרכיבים של החיים הפלסטינים בעבר, שעליו הם מספרים ומתרפקים בגעגועים. אך הם חוששים לתקן ולנקות את האתר בחשש כפול מפני המתנחלים והמינהל.האזרחי, מאחר והאתר בשטח C..המתנחלים מנסים לנכס את המקאם המוסלמי לנרטיב היהודי ולהעבירו לשליטתם. הם שבים ופוקדים את המקום: פעם בצורה מבזה עם כבשים שמחרבנות במקאם ופעם  לביקורי קבוצות ופתיחת שולחנות.

      במסגרת הסכסוך הישראלי פלסטיני, לאורך השנים התרחשו עשרות אירועי אלימות הדדיים בין תושבי הכפר לבין יהודים תושבי האזור וכוחות צה"ל. כולל פוגרום של מתנחלים במאי 2023. מיד אחרי הטבח המחריד שביצע ארגון החמאס בעוטף עזה ב- 7.10.23 הושת על בני סינג'יל החפים מכל פשע עונש קולקטיבי שמנוגד לחוק הבינלאומי: כל פתחי העירה נחסמו באבנים וערימות עפר . אין יוצא ואין בא פרט למחסום אחד לכיוון רמאלה שבו משמר חיילים מתיר לאחד מתוך עשרה מבקשים, לצאת.

      עודכן באוקטובר 2023

       
לתרומה