חמרה ותיאסיר, יום ג’ 2.1.07 אחה”צמשקיפות: עדנה ק., לירית ל., דפנה ב. (רושמת)תקציר – תנועה דלילה במיוחד, בכל במחסומים לא היו כמעט מכוניות, אולי לא לגמרי נגמר החג. מצד שני גם אתמבקרי החג לא ראינו. (קיבלתי המון טלפונים בימי החג על כך שרבים מתושבי הבקעה, מברדלה ומעין אל בידה הוחזרו ולא ניתן להם לבקר את קרוביהם בגדה !!!). לא ניכרו שום הקלות. נסיון של החיילים בתיאסיר להרחיקנו ולהעניש את הפלסטינים אם לא נתרחק, נכשל בעקבות התעקשות שלנו.11.30 – זעאתרה – אין מכוניות מכיוון חצה שומרון. מכיוון שכם יש תור של מכוניות, וכל מכונית נבדקת ( איפה ההקלות ??)12.00 – מעלה אפריים – אין מכוניות.12.30 – חמרה – אין תורים. כמעט ולא מגיעות מכוניות. החיילים בודקים ומעבירים ללא עיכוב מיותר. פה שיכללו את בדיקת המכוניות. אם בעבר נאלצו הפלסטינים לרדת מהמכוניות ולעמוד בשורה ישרה ליד המכונית עד שיבדקו את התעודות ו/או את המכונית, הרי עכשיו עליהם לרדת ולעבור את המחסום ברגל ובמרחק כ-50 מ’ מהמחסום לחכות עד שמכוניתם תיבדק ותורשה להמשיך בדרכה. משום כך עומדות נשים בצד, ליד הבטונדות, עם עשרות ילדים ותינוקות, וממתינות ברוח הקרה.13.30- 14:40 תיאסיר – תנופת בנייה ניכרת במקום. נראה שבונים עוד מסלולים. לשם מה? הרי בכל מקרה יבדקו רק מכיוון אחד בכל פעם כמו שעושים בחמרה, שם יש 3 מסלולים אז למה נשפך כל כספנו שם? תנועה דלילה (כל 10 דק’ מגיעה מכונית). החיילים מפרקים לגורמים כל מכונית שמגיעה מכיוון הגדה. ממכונית אחת הורידו מאות שקיות ניילון ריקות, ומאחרת את כל ארגזי הירקות. אין בדיקה מדגמית, אין זכר להקלות. בדקנו זמן – מכיוון הביקעה מערבה חיכו חצי שעה והיו בסך הכל 3 (!) מכוניות.החיילים מצווים עלינו להתרחק מהמחסום אך אנחנו נשארות בכניסה לבסיס, כ-15 מ’ מהחיילים. מגיע קצין שאומר לנו שלום בחביבות אך שולח את חייליו לומר לנו שאם לא נתרחק עוד כ-20 מ’ משם הוא יסגור את המחסום ו”בגללכם הפלסטינים יסבלו”. מכיוון שלא היה עומס ובין כה הבדיקה היתה מאוד איטית החלטנו הפעם לסרב. שיסגור ! אין הרבה הבדל בין המחסום הפתוח או הסגור.כשלא זזנו העז הקצין, ישראל, לגשת אלינו. אמרנו לו בתקיפות שתפקידנו לראות ולשמוע את המתרחש במחסום, אנחנו לא מדברות עם החיילים, לא מתקרבות אליהם, ולכן כאן אנחנו נשארות. התחלנו לעשות טלפונים, למג”ד, לרן כהן וכו’, והוא כנראה נבהל כי כעבור 5 דקות הוא הורה לחייליו לפתוח את המחסום.הוא לקח את הפרטים שלי. לירית ועדנה סירבו להראות לו תעודות זהוי.מזה שבוע אני מקבלת תלונות רבות על הסג”מ הזה (נמוך, שחרחר וממושקף, עם כיפה בצבע תכלת) – שבכל פעם כשהוא נמצא עוצרים את הבדיקות והפלסטינים ממתינים במחסום לעתים שעה וחצי עד שעתיים. כשם שהוא מתעמר בפלסטינים, איתנו הוא מדבר בלשון רכה. 15.30 חמרה – 2 מכוניות מכל צד, בודקים ומעבירים. לא התעכבנו.16.00 מעלה אפרים – מונית מעוכבת יחד עם נוסעיה, שני גברים ושתי נשים. הגברים עומדים בחוץ לצידה. אני ניגשת לחייל שכאשר הוא רואה את התג שלי הוא אומר לי להסתלק משם ואינו עונה לשאלתי מדוע המונית מעוכבת. כשאני לא מסתלקת הוא קורא למתנחל (אזרח) שמסתובב שם בין חיילי המסום ובידו סידור תפילות “בוא תעיף את זאתי מפה” . ההוא מתקרב אלי בהליכה מאיימת וכשמגיע קרוב מאוד אלי, הוא פותח בקללות ובאמירות כגון “בגללכם נהרג חייל במחסום בקעות…” וכו’. אני מתעלמת. מגיע חייל נוסף עם פאות מתנפנפות וכל כולו נראה נער גבעות במדים, אלא שהוא דווקא מפסיק את שטף הקללות, מציג את עצמו בנימוס ועונה על שאלותי ( הם בבדיקה). לאחר 5 דקות מוחזרות לפלסטינים תעודותיהם והם מורשים להמשיך בדרכם.גם אנו ממשיכות.16.30 זעאתרה – מכיוון שכם הפעם אין תור ומכוניות שמגיעות למחסום מועברות בניפנוף יד וללא בדיקה. מצד מערב (חוצה שומרון) לעומת זאת יש 3 מכוניות ותעודותיהם נבדקות.