קלנדיה
בוקר עמוס בקלנדיה
הגענו לקלנדיה לקראת 5:15. חנינו בצד הישראלי ועברנו ברגל לצד הפלסטיני. בצד הישראלי היו כבר הרבה אנשים שהמתינו להסעות. בצד הפלסטיני כבר היו תורים ארוכים שגלשו אל מחוץ לסככה. רק 4 מתוך 5 עמדות הבידוק היו פתוחות. הקיוסק פתוח, ומכרנו מוכר הבייגלה במקומו. בשלב מסוים הציץ החייל התורן אל מחוץ לאקווריום, אך לא ידע לומר למה לא פתחו את העמדה החמישית. גם טלפון לחמ”ל לא ממש הואיל. מעט אחרי 5:30 הגיע שוטר. לדבריו לא פתחו כי יש מחסור בחיילים. בסביבות 5:40 העמדה החמישית סוף סוף נפתחה. ואז הפתיע אותנו השוטר כאשר קרא לנשים מתוך התור ופתח עבורן את המעבר ההומניטרי.
מעט אחרי 6 הגיעה קצינה מהמת”ק ומאבטח. כעת הקצינה פתחה את השער וגם גברים מורשים יכלו לעבור. היא היתה אדיבה, אך קשוחה ולא איפשרה למי שאינם זכאים לעבור דרך השער ההומניטרי. כך למשל בני זוג מבוגרים שהגיעו לבית חולים נאלצו להמתין לשעה 8, ולא הורשו לעבור מוקדם יותר.
בשלב מסויים הלכנו לקנות כוס תה בקיוסק וגילינו שמפעילי הקיוסק התחלפו. המפעיל הנוכחי אמר שהאחים אימן ומוחמד כבר לא עובדים שם יותר. מעניין מה קרה. הוא היה לבדו ובגלל העומס והתורים לא יכול היה ללכת להביא מים למילוי המיחם. בסוף מישהו מהממתינים התנדב לעזור לו והלך למלא עבורו מים בבקבוקי פלסטיק.
אנשים מבוגרים שיוצאים לעבודה אך רשאים לעבור ללא היתר התלוננו בפנינו על כך שלא נותנים להם לעבור בשעה מוקדמת. אחד מהם טען שבמחסומים אחרים (בית לחם, אייל) כן מאפשרים לעבור לעבודה מוקדם יותר. בהמשך שאלנו את השוטר על כך. לדבריו הבעיה היא שהמעבר אינו ערוך להעביר את כל כמות האנשים שמגיעה בשעות העומס. לכן מייחדים את השעות המוקדמות לבעלי היתר עבודה. אם יאפשרו גם למבוגרים לעבור יגיעו הרבה מהם בשעות המוקדמות והעומס יגדל…
בסביבות 7, כאשר העומס ירד והתורים הצטמצמו אל מתחת לסככה, הצטרפנו לאחד התורים. למרות התקצרות התורים הקצינה מהמת”ק נשארה והמשיכה להפעיל את השער ההומניטרי. בשלב זה היתה גם עוד שוטרת במקום. למרות ירידת העומס לקח לנו כ-25 דקות לעבור.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-