5:15 – הגענו למעבר אייל, המקום עמוס באנשים ובמכוניות והמהומה רבה. עברנו לצד השני של כניסת האנשים בתוך הרשתות. 2 שומרים של המחנה ליוו אותנו. הם ביקשו מאתנו להתרחק מן הגדר לשם שמירה עלינו. לשאלתנו סיפרו לנו כי בימי ראשון מגיעים בממוצע כ- 12.000 איש. נחש הרשת , ובתוכו האנשים, מתפתל בצפיפות. נשים הולכות מחוץ לרשת אל הבידוק. האורחים נדהמו מן הסיטואציה.

שוחחנו עם אחד האנשים שגר בשכם. לוקח לו שעה וחצי להגיע למחסום, אח” כ עד שעה ליציאה. בשבע הוא מגיע לעבודה בתל-אביב, עובד עד ארבע. עובר בדרך חזרה במחסום, ובשש וחצי הביתה. אחד בצד נאנח, “חיים קשים”. בשש עזבנו.

6:30 – חבלה, החיילים הגיעו ואחרי כמה דקות השערים נפתחו. האורחים שלנו תפשו עמדות צילום והתחילו לצלם. לאחר זמן קצר ניגש אלינו מ.צ. והודיע לנו שזה שטח צבאי סגור ואסור לנו לצלם. אנלין התווכחה איתו, הוא כאילו טלפן למפקד שלו, חזר אלינו ואמר שזה אכן שטח צבאי סגור. אנלין ביקשה לדבר עם אותו מפקד, אך המקומי סירב ואיים כי יפסיק את הבידוק כל עוד אנחנו מצלמים. הצלמים התרחקו כמה עשרות מטרים והוא חזר לבדוק.