קלנדיה
בוקר גשום ושקט במיוחד בקלנדיה
הגענו לקלנדיה ב-5:20 לערך, חנינו בחניה והתקדמנו רגלית כדי לעבור לצד הפלסטיני. בפניה לכיוון עטרות פגשנו את האורח שלנו, עתונאי שוודי שחי בארץ ורצה לעשות כתבה על מחסום וואטש. הוא נסע ברכבו אחרינו אל החניה. בחוץ עדיין חשוך, בוקר קר וגשום.
אולי בגלל הגשם היו היום פחות אנשים, אך העובדה היא שלאורך כל המשמרת לא היו תורים. כשהגענו היה ריק. מגיעים אנשים כל הזמן ומייד עוברים. הקרוסלה בקצה המכלאה השמאלית נותרה פתוחה כל הזמן. 4 עמדות בידוק עבדו. הכל היה רגוע היום, מזג האויר קצת פחות.
בזכות העובדה שלא היה לחץ אנשים היו מוכנים להתעכב ולשוחח עם העתונאי, ואף התמסרו למצלמתו. ח’ חברנו סיפר על עבודתו במאפיה בשוק מחנה יהודה, על הדרך הארוכה שהוא נאלץ לעשות מדי בוקר מביתו באזור בידו אל קלנדיה. הדרך הישירה בחזור לוקחת רק 10 דקות, ההלוך כשעה + זמן ההמתנה במחסום, שלעולם אין לדעת כמה יקח. כן סיפר על המגבלות שהטילו על כל כפרי האזור לאחר הפיגוע בהר אדר, על הקושי בימים של סגר, על העובדה שהשכר הפורמלי (בגינו יש הפרשות סוציאליות) נמוך ביותר, ועוד.
מכר אחר שלנו, שעובד בחברת גז גדולה, עצר גם הוא לשיחה ארוכה עם העתונאי. הוא עובד בעבודה מסודרת, מספק גז בכל הגזרה שממעלה אדומים עד מבוא חורון. מספק גם למחנה עופר. תנאי העבודה טובים, יש לו וותק רב והוא מרוצה. מסביר לעתונאי איך כל החיים סובבים סביב המצב במחסום וכמה זמן יקח לעבור אותו בבוקר. הוא סיפר שיצר קשר עם האחראים על המחסום והוא מדווח להם מדי יום על המצב במחסום. בתמורה גם הם מדווחים לו. וכך בבוקר לפני צאתו הוא מתקשר אליהם ואל חבריו ומברר מה המצב היום, ויודע מתי לצאת מהבית…
עשינו סיבוב בחוץ והראנו לעתונאי, שביקר במקום בעבר, את ההריסות לקראת השיפוצים. הגשם שהחל לרדת שוב הבריח אותנו חזרה לסככה. בינתיים הגיעו שוטר ואחריו גם חיילת מהמת”ק, אך הם נותרו מחוסרי עבודה. לא היה צורך לפתוח את השער ההומניטרי.
בשש וחצי לערך עברנו את המחסום תוך דקות ספורות.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-