קלנדיה, השער ההומניטרי... נפתח באיחור לא הומניטרי
חיכו חצי שעה לפתיחת השער ההומניטרי
רק 4 מתוך 5 תחנות הבידוק היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:30 בבוקר והתורים הגיעו מחצית הדרך לכביש בפרוזדור הצר הנוצר ע”י קירות הפח בחוץ. ההתקדמות לתוך תחנות הבידוק היה – כמעט כרגיל בשעה הזאת בבוקר – איטית מאוד. החייל בתוך האקווריום – בין תנומות שמהן התעורר כאשר אנשים בתור צעקו לו חזק או אנו דפקנו במטבע על הסורגים – נתן להרבה, הרבה אנשים לעבור את הקרוסלות, כך שהתורים נשארו יחסית קצרים במשך המשמרת שלו. גם אחרי שהמחליף שלו הגיע בשעה 6:15, התורים נשארו יחסית קצרים בגלל מדיניותו לגבי פתיחת הקרוסלות, וגם קצב העבודה בתוך תחנות הבידוק עלה. בנוסף, תחנה מספר 5 נפתחה מתישהו אחרי השעה 6:00.
עיקר הבעיה הבוקר הייתה השער ההומניטרי, שלא נפתח עד השעה 6:33 למרות שפעמיים צלצלנו לקו המת”ק להודיע שמחכים תינוקות בדרך לבית החולים (הראשון משעה 6:05). עד שהחייל והמאבטח הופיעו, התאספו ליד השער 20+ אנשים, אבל רובם התייאשו כעבור 20 או יותר דקות והצטרפו לקצה התורים העוברים דרך המכלאות. רק אלה שעוד נשארו בתורים האלה בשעה 6:33 רצו לעבור בשער ההומניטרי כאשר האחראים על השער הגיעו סוף-סוף. אין לנו טענה לגבי החיילים, שמגיעים למחסום ממקום אחר. מאידך, אין אנו מבינות למה חיילי המת”ק לא נשלחים מבסיסם יותר מוקדם, כאשר תמיד יש אנשים בדרך לבתי חולים, מורים בדרך לבתי ספר וכו’ מחכים ליד השער החל מהשעה 6:00.
בשעה 6:45, כאשר המכלאות היו חצי ריקות, הצטרפנו אנו לתור הכי קצר ועברנו את הבידוק בפחות מ-10 דקות. כשעמדנו במכלאה, נגשו אלינו חייל המת”ק והמאבטח ושאלו מי אנחנו (כנראה שלא שמעו על מחסום ווטש קודם). הם הזמינו אותנו בתור נשים לעבור דרך השער ההומניטרי, אבל כשהסברנו שאנו עוברות דרך המכלאות בכוונה, הם הנהנו והלכו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-