ביקור בדיר אל ע’וסון ובפרעון

אחרי עצירה קצרה בעזון נסענו צפונה לפגישה במועצת דיר אל ע’וסון. באסם ראש המועצה דיבר ערבית ונהגנו מוחמד תרגם.

בכפר כ- 10,500 תושבים

להם כ-  14,000 דונם אדמות, מתוכם 2,500 דונם מאחורי הגדר.

באזורם 2 מחסומים חקלאיים: אל ע’וסון (רוסון) 623,  ו-עתיל 609.

מחסום 623 – לפני כשבועיים פתח הצבא את המחסום ליומיים, בהפתעה,  וכל מי שביקש לעבור דרכו, עבר ללא בדיקה.  רבים ניצלו את ההזדמנות ונסעו לבלות בישראל. ואז הגיע המקל – בעזרת כלים כבדים שמו בטונדות ולא אפשרו מעבר של עגלות או טרקטורים  לאדמות. עונש קבוצתי על מה ולמה ?

 וכך נאלצים החקלאים הפלסטינים להגיע קרוב למחסום עם רכבים, להשאירם  ולעבור דרכו ברגל.

הם מוסקים את עצי הזית אבל איך יוציאו את היבול מהשטח ? יישאו שקים על גבם ? אפילו חמור לא יכול לעבור בין הבטונדות.

את השער  במחסום פותחים לרבע שעה ולעתים אפילו לזמן קצר יותר. רבים אינם מספיקים לעבור. חיילים ושוטרים צבאיים ממהרים לסגור את שער המחסום לפני שכולם עברו.  לאן בדיוק הם ממהרים ?

החיילים משחקים בזמנים כאילו הפלסטינים שקופים.

במעבר בודקים את  בגדי הפלסטינים וכמה כסף יש בכיסם. בגד נקי ומעל ל-50 ₪  בארנק, מורים על כוונה להסתנן לישראל.  החשודים נעצרים.

לקראת המסיק רבים הגישו בקשות לאישורים עבור ילדיהם. כולם צריכים עזרה במסיק.  תשובות אין. כ-120 בקשות תקועות במת”ק הישראלי. אבל במת”ק חוגגים את סוכות למה שיענו ?

כניסת צבא – בדרך כלל שקט. אין התנחלויות קרובות אליהם ולכן אין התגרויות.

מים – יש בארות. נציגי הצבא מגיעים אחת ל-3 חודשים לבדוק את מצב המים, כלומר כמה הפלסטינים שואבים. שחלילה לא ישאבו יותר מידי. עבור המים הם משלמים למועצה 2.50 ₪ לקוב.

חשמל – חברת החשמל הישראלית מספקת להם 50 אמפר אך זה לא מספיק. זקוקים בדחיפות להגדלת האספקה.

נכנס לחדר צעיר ומראה צלקות בידו. יש לו אישור כניסה לאדמתו אבל הוא לא הגיע בזמן פתיחת השער ועבר דרך פריצה בגדר. נתפס וחטף מכות.  אני מתכווצת והוא מחייך.  מכות – עניין של הרגל.

הבחור מצטרף אלינו ומדריך את הנהג  בנסיעה עד למחסום השני.

מחסום עתיל 609 –  השעה 12:05 –  הצבא כבר כאן בעוד דקות יפתח השער.  השלט הצהוב מצד שמאל ללא כל אינפורמציה על מס’ המחסום ושעות פתיחת השער.  למה? הפלסטינים כבר יודעים …משיבים לנו. יוצאים כ-30 איש ברכבים ובטרקטורים.  פוגשות את ידידנו ג’.  יש לו אדמות משני צידי הגדר. 5 נשים מוסקות בצד הפלסטיני ו-10 בחורים בשטח שלו שמעבר הגדר.

שוב חוזרת הטענה על שעות פתיחה קצרות מידי. לא כולם מספיקים לעבור. 10 דקות בבוקר זה לא זמן מספיק. לעיתים בצהרים הם לא פותחים בכלל. על הפלסטינים להמתין לפתיחת השעה ב-16:00.

מגיעה מכונית עם סמל האו”ם. עושים בדיקות רנדומאליות. משוחחים עם הפלסטינים. רושמים הערות ומצלמים. אני נגשת לשוחח אתם. הם לא שמעו על מחסום ווטש. אני קצת מספרת ושולפת דף בערבית המספר עלינו ועל פועלנו.

לפני פרידה הבחור מזמין אותנו לבית הבד. המכונות עובדות במלוא המרץ. שפע של שקי זיתים וג’ריקנים של שמן זית.

פרעון

פגשנו את ס’. הזמין אותנו לביתו החדש שנמצא בשלבי בנייה אחרונים. בית רחב ידיים, שתי קומות בעליונה יגור הבן ומשפחתו ובתחתונה ס’ לבן השני הוא בנה בית בחלקה אחרת. אישתו שגרה בקלנסווה תגיע לביקורים בסופי שבוע. נראה מאוד מרוצה.

בדוח קודם סיפרנו על עמודי חשמל –תאורה שהונחו על אדמתו ולא איפשרו מעבר טרקטור.  (ליד מחסום ג’אברה – 407) בורות עמוקים נחפרו והאדמה שהוצאה מהם נשארה בצידי הדרך. בעזרת צביה הודענו  ליש דין ומיסון הגיעה צלמה וטיפלה. חברת החשמל הבטיחה לשפר ולאפשר בסוף התהליך מעבר טרקטורים.

מחסום 708 –  באופן כמעט קבוע מאחרים בפתיחת השער, בעיקר בבקרים.

בקשות לחידוש אישורים – הגישו לאחרונה ולא קבלו תשובה – כ-100 איש. ס’ אחד מהם. ועכשיו בעונת המסיק הם לא יכולים להגיע לאדמות שלהם למסוק זיתים. ובמת”ק הישראלי – חוגגים את חג הסוכות.

מה בוער? בשנה שעברה חגג 55 שנה. עכשיו מותר לו להיכנס לישראל בכול שעה שיחפוץ. אבל לאדמה שלו הוא לא יכול להגיע. היגיון צהלי!