קלנדיה - שוב תורים ארוכים
בוקר עמוס בקלנדיה. הגענו וחנינו בסביבות 6:15. בחוץ השחר כבר עולה. תנועה רציפה של אנשים על הגשר להולכי הרגל. אנחנו מבחינות כבר בדרכנו לגשר שיחסית נקי מסביב בצד הירושלמי. כנראה שעשו כאן מבצע נקיון.
כאשר הגענו לצד הפלסטיני של המחסום, גילינו שיש תורים לא קצרים מחוץ לכניסות לסלאלום. אמנם התקדמו לאיטם, אבל לא ברור למה מגיעים למצב של תורים כאלה. כנראה שאין מספיק עמדות בידוק תיקים פעילות.
פגשנו את אבו רמזי, ידידנו מוכר הבייגלה. מאז שסגרו את הכניסה למתחם המחסום מכיוון מחנה הפליטים קלנדיה וכולם נכנסים מכיוון א-רם (מזרח), הוא עומד ליד הכניסה הזו. אבו רמזי מביא פחות סחורה בזמן האחרון. הוא מגיע בסביבות 4:30 כל בוקר וכבר יש מעט אנשים שעוברים בשעה זו, ונשאר עד שנגמרת הסחורה. הקיוסק עכשיו נמצא במכונית מסחרית בחניה העליונה. לא היה נראה פעיל, אז לא עלינו אליו למעלה. לא היה כל כך קר הבוקר, אז אפשר גם בלי תה…
חזרנו לאזור המחסום. התורים התקדמו לאיטם. רק ב-7:15, כאשר לא היה כבר תור מחוץ לסלאלום, נכנסנו מהכניסה הימנית (המערבית). חיכינו מעט בתוך הסלאלום. כאשר נפתחה הקרוסלה והגענו לאולם, גילינו שהוא מלא באנשים. המחיצה שמחברת בין חלקי האולם היתה סגורה, כך שלא יכולנו לראות מה המצב שם. בגלריה מעל לחלק האמצעי עמד חייל וצפה במתרחש. לא ברור לי למה המשיכו לפתוח את הקרוסלות ולהכניס אנשים לאולם, כאשר התורים לפני עמדות הבידוק לא מתקדמים. בתור שאנחנו חיכינו בו היתה פשוט עצירה במשך כמה דקות מסיבה לא ברורה. בינתיים האולם התמלא אנשים והיה צפוף למדי. מאוד לא רצוי בימים של קורונה. בפרט כאשר אין גשם או רוח כפי שהיה היום, עדיף לחכות באוויר הפתוח מאשר להידחס באולם. כאשר חודש הבידוק הוא התקדם במהירות, וגם ראינו שפתחו את המחיצה כך שאפשר היה לעבור לחלקים האחרים של האולם ולעמדות בידוק נוספות. כנראה ששם היה פחות לחץ.
אחרי בידוק התיקים ניגשנו לעמוד בתור לעמדת בידוק תעודות ידנית. היו שתיים פעילות והיה תור די ארוך לפניהן. בין הממתינים גם ילדים ובני נוער מהשכונות המסופחות שנותרו מעבר לחומת ההפרדה. אין להם עדיין תעודת זהות, אז הם מחזיקים את תעודת הלידה מנויילנת כדי להציגה במחסום. ככה זה כשיש מחסום בדרך לבית הספר…
היו 5-6 עמדות אלקטרוניות פתוחות, מתוך כ-30 שיש במקום. והן היו בחלק המערבי של האולם. כך שכל מי שנכנס מ-5 היציאות המזרחיות של בידוק התיקים היה צריך לעבור דרך התורים שלפני העמדות הידניות כדי להגיע לעמדות האלקטרוניות. ממש חלם…
החייל בעמדה לא כל כך ידע מה לעשות לנוכח תעודות הזהות שלנו, עם שמות יהודיים בעליל. אך התג של מחסום וואטש הניח את דעתו והוא העביר אותנו בלי עיכובים. בסה”כ לקח לנו כ-20 דקות לעבור.
בחוץ כאמור היה נקי יחסית והוצבו פחים חדשים ויפים. בצד שקרוב לחניה המדרכה היתה נקיה לחלוטין, ואפילו מעבר לגדר הבטון הנמוכה עליה נוהגים אנשים לשבת נראה שניקו את כל האשפה. היו רק כמה כוסות שנזרקו לשם כנראה הבוקר.
בדרך חזרה למכונית השמש כבר מאירה את השדה הריק שליד הכביש והוא כולו ירוק וזרוע נקודות אדומות של כלניות פורחות. התקרבנו קצת כדי לצלם, זה רק אפס קצהו של מרבד הכלניות הנפלא.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-