כקילומטר אחרי מחסום מיתר ראינו שוב את הבולדוזר הצבאי, שממשיך בפעולות חישוף: עקירה של שיחים ועצים לאורך הדרך, שמטרתה להקל על כוחות הביטחון לנטר את האזור שהיו בו הרבה פרצות בגדר. הפרצות כבר נחסמו.

נסענו לתוואני בכדי להעזר בהדרכתו של נאסר אדרה. משם המשכנו במרחבי מסאפר יטא, בדרכים לא דרכים, שרק חלק מהן סלולות, בזכות התארגנות אנשי המקום. ישובים קטנים, מפוזרים ברחבי סף מדבר יהודה, חלקם חוקיים ומרביתם נידונים לגרוש והריסה.
ספאיי:
בבית הספר לומדים ילדים בגילאי 6-13. הם חוו מפגש אלים עם צה“ל, שכיתר, סגר, זרק רימוני הלם, ולבסוף הרס את בית הספר. גליה עוז שוחחה עם הילדים בניסיון לשמוע אלו תחושות, מחשבות ורגשות התעוררו, בעקבות הארוע האלים שעבר עליהם.
בית ספר זה נבנה בכדי לשרת כ–26 ילדים קטנים שלא יכולים ללכת כל יום 12 ק“מ, 6 ק“מ לכל כיוון לביה“ס האזורי וחזרה. עד אז למדו באחת מהמערות שבאזורם. מבנה בית הספר היה חדש – נבנה לפני חודשיים בערך והילדים זכו ללמוד בו שבוע.

אבל כוחות ההרס הגיעו באמצע השיעור הראשון, כיתרו את בית הספר, זרקו רימוני הלם, הילדים ברחו בבהלה מהכיתות, ואז נהרס בית הספר.

גליה עוז שוחחה עם הילדים. סועאד בת ה-13 סיפרה איך פתחה את החלונות ועזרה לקטנים לקפוץ דרכם ולצאת מהכיתה.

הילדים התקשו להתבטא ולדבר על אירוע ההריסה. המעט שאמרו היה על היהודים הרעים שבאו כי לא רוצים שהם ילמדו בבית הספר הזה, ורוצים שילכו למקום אחר. מכמיר לב.

המשפחה המורחבת של סועאד גרה יחד במערת מגורים גדולה בה נכנסים 20 איש, וגם בפחונים שמסביב.

היום לא התקיימו לימודים כי המורים נסעו לרמאללה. בתמונה ששלח לנו מישהו מהמשפחה ניתן לראות איך מתקיימים שם הלימודים עכשיו.

בדרך חזרה ראינו כתובות על שטחי אש באזור, וגם שלטים ששמו מתנחלים נגד המפעל למחזור שמן מכונות שמנסים להקים בתוואני. הטענה היא שהמפעל מזהם את האוויר. ראינו שלט המבקש לדווח להתנחלויות על פעילי BDS.