סיפוח בקעת הירדן | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

סיפוח בקעת הירדן

רעיה ירון

27.5.2020

בסימוכין למאמרו של שאול אריאלי מה-22.5.20

בימים טרופים ומטורפים אלה, בהם קמה ממשלה בת 36 שרים, ו-16 סגני שרים, וימיה הראשונים מקרטעים, אנו מוצאות לנכון, להעלות את נושא סיפוח הגדה בדגש על בקעת הירדן, בה אנו, מתנדבות מחסום ווטש, מקיימות משמרות כבר 13 שנים.
כדי להפיס את דעת התומכים בסיפוח, כולל ראש הממשלה החלופי, בני גנץ, שירד לבקעת הירדן והכריז שהוא בעד הסיפוח, ננסה להעלות טיעונים ומשמעויות, מדוע, הסיפוח אינו משרת אותנו, אזרחי ישראל? ואנו קובעות: שטחו עיניהם של התומכים בסיפוח, מראות את הבעיות והסיכונים להם יגרום מהלך חד צדדי שכזה.
271 אלף דונם שהם 23% שטחים בבעלות פרטית. לישראל ישנן אפשרויות שונות בדרכה המשפטית להפוך אדמות אלו לצרכי ציבור. אך מה הייתם אתם הקוראים, התומכים, ושאינם תומכים, כיצד הייתם אתם מגיבים, אם אדמה פרטית שלכם היתה נגזלת בתואנה נכלולית של צרכי ציבור, כפי שנעשתה בירושלים, כמובן, אך ורק לציבור היהודי? במרחב התפר, המוכר לנו מזה שנים, לאדמות בבעלות פלסטינית, שנמצאות כיום בידי ישראל, יש הסדר מחייב לאפשר לפלסטינים גישה מהגדה, לשטח שבבעלותם הנמצא כאמור, בידי ישראל. כלומר, בעלי הקרקעות עוברים מחסומים על מנת להגיע לאדמותיהם. לשם כך נזקקים לאופרציה שלמה של התקנת מחסומים וחיילים צעירים חמושים מכף רגל ועד ראש, על מנת לבדוק את התעודות. האם חשבתם אי פעם, שילדיכם, שזה עתה סיימו את בית הספר, ישמשו כריבון על אוכלוסיה מבוגרת מהם בעשרות שנים?
ומה זה יעשה להם בחלוף השנים?
שאול אריאלי כותב שהסיפוח יוסיף גבול חדש בין הבקעה ליתר הגדה באורך של 200 ק"מ, כאורך הגבול מישראל למצרים, פלוס 60 ק"מ לגבול של מובלעת יריחו. הקריאות לסיפוח הגדה המערבית ובקעת הירדן, כבר עתה מעוררות תסיסה בקרב הפלסטינים והממלכה הירדנית. אין ספק, שגם ארצות ערביות הנמצאות עימנו ביחסים סבירים, לא יוכלו לעמוד מנגד. ולאחרונה, שמענו את המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג'ו ביידן והאיחוד האירופי המתנגדים בכל תוקף לסיפוח חד צדדי.
מדינת ישראל יכולה לצפצף, או להמשיך בעיוורונה, אך את התוצאות נחווה כולנו, אזרחי ישראל. והן הרות אסון.
מכאן אני רוצה לעבור לקהילות הרועים החיים בבקעת הירדן ולנסות להאיר את הקשיים הפיזיים וההתנכלויות כנגדם. בזמנו יזמנו וארגנו סיור בבקעת הירדן, עבור עיתונאי מערכת הארץ וזה מה שהם חוו:

במהלך הסיור, הם ראו כיצד המתנחלים שמתגוררים במאחזים לא חוקיים, ממררים, ומתנכלים לתושבי המקום, ונוכחו במו עיניהם לראות, כיצד הצבא סר למרותם, מנפק צו שטח צבאי סגורinfo-icon בפקודתם וכך, להתעכב שעה וחצי בשל כך. תארו לעצמכם הקוראים, מה קורה כאשר אותה קבוצה, אינה קבוצת עיתונאים ישראלית ,אלא רועה מסכן שאין בו איום של חשיפת הסיפור. נאמר זאת כך: הוא נעצר, ללא שום סיבה (שהרי לא באמת היתה סיבה לעכב אותנו) עם כל הצרות הכרוכות בזה. וכך, על הדרך, ראו המסיירים באקראי, איך מתנהלים הדברים בבקעה , ועכשו רק תארו לעצמכם מה יקרה לרועים בבקעת הירדן כשהיא תסופח.
מסיירים אלה חוו היתקלות עם המתנחלים שהיא ענין שבשגרה, חשוב לציין, ב-40 מעלות החום באזור, ראו את שפע המים להתנחלויות, בריכות השחייה והשקיית הדשאים וגינות הנוי, בעוד הרועים נזקקים לקנות מיםinfo-icon במיכלים, דבר המייקר את הוצאות מחייתם, שגם כך דלה ביותר. ראוי לציין, שמאז פינוי עמונה הוקמו בבקעת הירדן 6 מאחזים בלתי חוקיים אפילו על פי החוקים כיום, שתושביהם, הם המתנכלים הראשיים לקהילות הרועים, שנזקקות לליווי שלנו ושל מתנדבים אחרים כדי לצאת למרעה עם עדריהם, מקור פרנסתם.
דבר נוסף שראוי להזכיר, הוא הכרזת האזור כשטח אש, כשהמטרה היא סילוקם של התושבים הפלסטינים מהמקום. וכך קורה שבאימוני הצבא באזוריהם, הם נאלצים לאסוף את בני משפחתם ורכושם הדל ולעקור מהמקום עד תום האימונים, מה שאינו חל כמובן, על תושבי ההתנחלויות. מטרת העברת שטח האש לאזור זה, היא אחת: לגרום לתושבים לנטוש את המקום.
על כך כתבה ב-20.4.14 כתבת הארץ, עמירה הס, על דברים שאמר בישיבה בכנסת, אל"מ עינב שלו, קצין אג"מ בפקוד מרכז. נוסיף ונאמר שההריסות בבקעת הירדן הינן שיגרה כמעט יומיומית, שלה אותה מטרה: המאסת חיי התושבים לשם עזיבתם.
לאור האמור לעיל והקשחת עמדות הממשלה ובעידודו של ראש הממשלה החלופי בני גנץ, מצאנו לנכון להתייחס לצד שלנו, איזה מחיר זה יגבה מאיתנו ובמיוחד כתוספת גדולה לעלויות שהקורונה הנחיתה עלינו, אך גם זרקור מוסרי לעבר תושבי המקום החיים בתנאים של תת אנוש שחלקם הלא מבוטל, נובע מהמטרה לסלקם מהאזור.
רעיה ירון - כרמיאלי דוברת.