עופר - בעיות בריאות, גזר דין

שביתה מלאה של עורכי הדין בבית המשפט הצבאי מתוך הזדהות עם שביתת הרעב של האסירים הפוליטיים.

למי שלא מכיר - משפחות האסירים מגיעות למתחם עם סככה, שם נמצאים התאים בהם עליהם להפקיד את חפציהם, ואז מוקראים השמות. השער נפתח, כל מי שקראו בשמו עובר במגנומטר ונותן את תעודת הזהות לסוהר האחראי. לאחר מכן נכנסים לחדר אחר בו יש שוב מגנומטר, ואחר כך בידוק יחידני. התהליך לוקח לא מעט זמן. היום הייתה התמהמהות נוספת בקריאת השמות והכניסה הייתה איטית. הדבר גרם לכך שכשקראו בשמות של העצורים/אסירים שהובאו לדיון באולמות השונים, רבים מבני המשפחות עדיין לא נכנסו ולא עברו את הבידוק, ולכן לא הספיקו להיכנס לאולמות ולפגוש את בן משפחתם.

כשהגיעו בני המשפחות לחצר שאלו מיד אם קראו בשמות אלו ואחרים. כשנודע להם שקראו בשמות בזמן שהם לא היו, הם ניסו לדבר עם הסוהרים והמתורגמנים ולהסביר שזו לא אשמתם שלא נכחו והם חייבים לראות את יקיריהם. היו הרבה ניסיונות וגם אנחנו, שיכולות להיכנס לכל האולמות, נשלחנו לעזור. ממה שראינו, אף אחד מהניסיונות  לא צלח. אין סוף הסברים שהדיונים היו מאוד קצרים בגלל העדר עורכי הדין לא שכנעו את המשפחות, שיצאו מוקדם בבוקר מביתם וחיכו כל כך הרבה זמן, שיש איזה שהוא היגיון בשרירותיות המוחלטת. כולם אמרו שידעו על שביתת עורכי הדין אבל באו רק בשביל החמש דקות בהן יוכלו לראות את יקיריהם.

כאב הלב והכעס היו קשים מנשוא.

דיון שבכל זאת התקיים, שכן הושגה עסקת טיעון, היה בפני השופט רס"ן חיים בלילטי.

סמיחה אבו רמילה, תושבת עיסאוויה בת 39 ואם לחמישה ילדים.

סמיחה נהגה במחסום אדם ליד ג'בע והואשמה בניסיון דריסה.

הדבר קרה ב 2.2.17, היא נורתה ואושפזה ליום אחד בביה"ח "שערי צדק". כמו שקורה פעמים רבות, חוקר הגיע לבית החולים והיא נחקרה בעודה פצועה.

עו"ד אשרף אבו סנינה, שלא הגיע לבית המשפט בגלל השביתה, עדכן ערב קודם את בעלה של סמיחה, והוא אכן הגיע לדיון יחד עם אחד הבנים.

עד הרגע האחרון הבעל היה מאוד מתוח אם יתקיים דיון והעסקה תתקבל, גם ללא נוכחות עורך הדין.

השופט אכן קיבל את העסקה וגזר על סמיחה 12 חודשי מאסר ויום, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 5 שנים, וכמובן קנס בסך 15,000 ש"ח.

סמיחה אמנם הואשמה בתקיפת חייל בנסיבות מחמירות, אבל גם בנהיגה ללא רישיון נהיגה.

בעלה של סמיחה סיפר לנו שהיא הייתה בת יחידה, ולאחר מות אמה החלו אצלה בעיות נפשיות. הייתה מטופלת לאורך זמן, אבל לדעתו הטיפול לא היה ראוי. רצינו לדבר עוד עם הבעל, אבל האיש (בעל תעודת תושב) מאוד מיהר ואמר שהמעסיק שלו מחכה לו בחוץ. ברור שהוא צריך עכשיו לעבוד מאוד קשה, גם בכדי לשלם את הקנס הגבוה.

עזבנו בתחושת חוסר אונים וכאב גדול לנוכח מצבן של המשפחות.