7:00  מעבר הזיתים (ראס אל סביטאן)

ילדים קטנים חיים עם המחסום יום יום: עוברים מעזרייה לא-טור בירושלים בלי הוריהם (המנועים) בדרכם לגנים ולבתי הספר הטובים שבהר הזיתים. חלק מהם גם בלי אחים גדולים. בעליצות שלהם הם מצליחים להתעלם מן השיטה, הם עסוקים בעצמם כאשר הם מחכים להסעות בשטח הישראלי. ואנחנו רק חושבות מה מרגישים ההורים שנאלצים לשלוח אותם ללא השגחה רחוק כל כך. ומה עושים אם משהו קורה להם בצד השני?

המחסום עצמו עמוס לסירוגין, ועובד בתנודות של פתיחת מעבר אחד עד שניים (חוץ מהמעבר למת"ק שסגור עדיין); האנשים עוברים ממקום למקום בניסיון לקצר את זמן המעבר. תלמיד צעיר מוחזר בגלל קושאן, אבל חבריו שעברו נחלצים לעזרתו, חוזרים אליו עם תעודה ובסופו של דבר הוא עובר. דפנה נזכרת בתחבולות ילדי הגטו…

     אנחנו פוגשות את הגננת של גן המנזר של לזרוס, המלווה לגן ילדה אחת בלבד מעזרייה. היא מספרת שרק היא נשארה מכל ילדי עזרייה, הגרים כמה מטרים מהגן, אך מעבר לחומה. כל השאר התייאשו, הגן היום מאוכלס רק בילדים שבצד הישראלי של החומה.

    אנשים במקום מספרים על קורות הבחור הצעיר מחברון שאישור המעבר שלו הוחזר לו קרוע לגזרים (סיפרנו עליו בשבוע שעבר), והסבירו לנו ולו אז שהיא הייתה תעודה אמיתית למעבר סוחר אך קנויה (בהודאה שלו) כדי לעבור לעבוד בבניין. מסתבר שהוא התעקש וחיכה במקום עד 16:00 אחר הצהריים ואז יצאו אליו השוטרים ואמרו שזו הייתה טעות… אנחנו מנסות לקבל תגובה ממפקד המחסום וממפקד נציגות המת"ק במקום, אך ללא הועיל – אין עונה. אולי קיבלנו את הסברי אנשי המחסום בזמנו בביטחון גדול מדי. אנחנו מבטיחות להמשיך ולנסות לברר מה בעצם קרה שם ומה עלה בגורלו של האישור הקרוע ושל המחזיק בו.

7:45   אבו דיס (השכונה שמעבר לפשפש-לשעבר)

בעקבות הפגישה עם הגננת של מנזר לזרוס אנחנו נוסעות לראות מה נשתנה בשכונת אבו דיס הגובלת בעזרייה, שכה נלחמה על הזכות להישאר בשטח ירושלים. ריח ביוב עולה מהמקום, וכביש הביטחון, שנסלל ממש בגבול מגרש החניה של הבתים (וצמצם את מרחב המחיה והמשחק הציבוריים של התושבים, למינימום) נעול על בריח. כנראה שכבר לא משתמשים בו בכלל .  החומה דבוקה לחזית המזרחית של הבתים, חוסמת חלונות, מרפסות וכו'.

 8:25   שיח' סעד 

חוץ מהתקדמות בבניית חומה גבוהה מאוד דרומית לשכונה, אין שינוי במחסום. העבודות לבניית מבנה הקבע במחסום, ליד הקיר התומך , אינן מתבצעות כלל. גבעת הזבל כורסמה, והשבאב של ההסעות עומדים למעלה וצופים באדישות במתרחש. לעומת זאת יש התקדמות בבניית מגרש החניה שנועד לאנשי שיח' סעד, בלי התעודות הכחולות, שאינם יכולים להיכנס עם כלי הרכב שלהם למחסום. המגרש נמצא כ-200 מטרים דרומה למחסום והוא ריק לחלוטין, חוץ מעובדים פלשתינים – אחד מבית חנינא ואחד מרמאללה. אנחנו משתאות איך לא נתנו את העבודה למקומיים. האם סירבו לעבוד או שמישהו דואג לשינוע עובדים פלשתינים ?