ג’בארה, יום שלישי, 8.6.04, אחה”צ נוכחות: רחלי, דיצה, דינה, דפנה, ורד (מדווחת) שער אירתאח 14:15 בכניסה למחסום שוטרת ושוטר (עם פני ילד רכות) צבאיים, מסדירים את התנועה. כמה משאיות מחכות, אך התנועה זורמת בסך הכול פנימה והחוצה. אנו מורשות להיכנס לאזור הגב- אל- גב לאחר מסירת תעודות זהות לשוטר הנ”ל. אזור הגב-אל-גב פעיל. המפקד בפנים מנסה לשכנע אותנו לצאת מאחר ש”היו שני אירועי ירי השבוע”, ולדבריו אנו מסכנות עצמנו. מצד שני, הוא קיבל הנחיות לתת לנו להסתובב מבלי להיעצר. תוך כדי שיחה אתו מופעלת אזעקה מלחיצה פעמיים. “אל תיבהלו ,זה בצחוק”, אומר התא”ל בחיוך. בדיחה משונה. אנו חוזרות לשער: ערבי ישראלי רוצה להיכנס רק כדי להסדיר עניין כספי והשוטר הצבאי אינו מאפשר לו מפני שאין בידו תעודת זהות ורישיון הנהיגה שלו אינו מתקבל כתחליף. האיש טוען שאך אתמול התירו לו להיכנס בתמורה להפקדת רישיון הנהיגה. ניסיון לדבר עם קמיל והמת”ק אינו עוזר, גם אחרי שקמיל מדבר עם מפקד המחסום, והוא נשאר בחוץ. 14:40 הצטברות משאיות רבות בשני הכיוונים מול השער הצר, הפתוח רק למחצה, יוצרת לחץ תנועה ואף קורית תאונה קלה: משאית יוצאת “מתחככת”במשאית נכנסת וגורמת נזק לפנס. הנהג היוצא אינו עוצר. המעבר צר מאוד. ג’בארה 14:45 נכנסנו לכפר. לדברי אחת מתושבות הכפר, שפגשנו, ההחלטה שהצבא יפנה את האשפה עדיין לא יושמה. קבוצת אנשים מתקנת צינור מים פגוע בכביש הראשי של הכפר. לדבריהם, התיקון הוא על חשבון הכפר.15:00 במחסום למטה אנו מבחינות שבצריף הבדיקות הגופניות החלונות השקופים-חשופים כוסו בבריסטולים. החדר עצמו מלוכלך ומוזנח כשהיה.במתחם הכניסה שלושה מעוכבים. שמש, חם ואין מים. הקצין טוען שעוקב המים הועבר עקב סלילת הכביש במקום, ומאותה סיבה לא הותקנה סככה להגנה מהשמש, אך הפלשתינים מקבלים מים בכל עת שהם רוצים. עוקב המים נמצא ליד המחסום בנקודה שאליה לא מורשים המעוכבים להגיע. רחלי מביאה להם מים.במחסום התנועה זורמת-דלילה, יחסית. שקט יחסי מהבנייה כי המכונה הקודחת לא עובדת היום. מכוניות מטול כרם עוברות לשכם ולהפך. החיילים מגלים כביכול רוח טובה והומור, אך לא ממש כבוד או יחס מתאים למצבם של העוברים – שגילם לעתים כפול או פי שלושה מגיל החיילים – ולמנטליות שלהם (למשל, חייל אחד מנסה כביכול “לקבוע שיעור” מוזל עם מורה לנהיגה שעובר ברכבו מטול כרם לכיוון שכם). אנו משוחחות עם בעל “בית הקפה” הסמוך למחסום. אין להם חשמל. עמוד חשמל עומד במרחק 30 מטר מהבית, אך בקשותיו של בעל הבית להתחבר אליו הושבו ריקם. הוא אינו יכול להביא קרח כי אין מנין ואין כסף: הוא מרוויח 20-25 ש”ח ליום וזה מתקיימים הוא, אשתו ושלושת ילדיהם (גילאיהם – 10, 11, 12). לפני האינתיפאדה היה רצף אך פרנסתו זו נגדעה. 15:45 שלושה מעוכבים עדיין. 16:15 בחזרה לשער אירתאח. פועלים החוזרים לטול כרם בסיום יום עבודתם מתבקשים בידי השוטר הצבאי בעל הפנים הרכות לעמוד בטור ועוברים אחד אחד. התנועה זורמת.