ג’בארה, יום שלישי, 15.6.04, אחה”צ נוכחות: דיצה, אשירה, רחלי ב’, נתלי מ’, ורד ק’ (מדווחת) ג’בארה 13:00 נכנסנו לכפר. ליד שער הילדים הסגור נתקלנו בפטרול של חיילים. ניגשנו לשאול אותם אם פותחים לפעמים את השער לחקלאים, ובתגובה הם אמרו שאסור לנו להיות בכפר ושנצא מייד. “יש לכם הוראות בכתב?” שאלנו, שכן אין כל שלט האוסר כניסה לכפר או צו המורה על שטח צבאי סגור. התשובה שקיבלנו: “לא צריך בכתב, אני אומר לכם בע”פ”. ניגשנו לשוחח עם בעלי הבית הקטן הממוקם ממש בשולי מגרש האשפה. הם גרים שם שנים. עכשיו תל האשפה גדל. ירדנו למחסום.במחסום – קבוצת נערים צעירים, בראשם נער בעל מום (יד כרותה), המבקשים להיכנס לג’בארה. הנער אומר שאחיו גר בכפר והוא רוצה לבקרו. הם מסורבים למרות שהם מתחת לגיל שבו צריך אישור. לשאלתנו “למה?” ממלמל החייל משהו על כך שהם צריכים להביא תצלום ת”ז של קרוב משפחה מהכפר או להיות מלווים במבוגר עם אישור. קמיל מגבה את החיילים. לדבריו החשש הוא שהם ייכנסו לישראל לעבוד. הנער קטוע היד מסביר שהוא לא יכול לעבוד בגלל נכותו, אך איננו יכולות לעזור לו.בתחילה התנועה במחסום דלילה ושקטה ,כמעט שומם. חייל מילואים במעבר הצפוני אומר שאין סגר ושכולם עוברים. אנחנו רואות שאכן מעבירים הולכי רגל ללא בדיקת תעודות או אישורים. בודקים מכוניות, ונהג משאית שיצא מטול כרם בבוקר לא מורשה לחזור כי אין לו אישור מתאים, אף שהחייל בבוקר אמר לו במפורש שיורשה לחזור לביתו. קישרנו אותו בטלפון עם קמיל, ראש המת”ק, שאמר כי יורה להעביר אותו. חזרנו וקישרנו את קמיל ישירות עם מפקד המחסום. הנהג שוחרר. נהג משאית נוסף מטול כרם שחזר מורשה להיכנס אחרי עיכוב קצר. רכב ללא אישור עם אישה מבוגרת וחולה הנראית כמעט מעולפת מורשה לעבור לאחר בדיקה.14:30 חילופי משמרות. זרם אנשים מגיע מכיוון טול כרם. שעת שיא החום ואין סככות לצל, העוקב עדיין רחוק מהמקום בו מעמידים את המעוכבים. החיילים החדשים בודקים ת”ז בקפדנות ומעמידים שני טורים של כ-40 גברים ונשים. אישה עם תינוקת על ידיה מחכה לעבור לטול כרם. דיצה מבקשת מחייל שישחרר אותה לפני האחרים, והחייל עונה לה: “לכי מכאן, את מפריעה, זה שטח צבאי, אני אזמין משטרה”. המ”פ מ’ נחמד יותר ומורה להעביר אותה. הוא גם מוסר לנו מס’ טלפון שלו לפניות שלנו אם צריך (המספר שמור אצלי). מוניות צהובות עומדות בתור להיכנס לכיוון טול כרם. אחד מהנהגים נרגש וכועס מספר ליש רק עשרה מתוך חמישים בעלי מוניות מקבלים אישור מעבר, ועד שמגיע תורו השנה כבר עוברת. הוא מנסה לעבור למרות שאין לו אישור ולמרות פחדו משום שלחברים שלו החרימו מוניות לארבעה ימים כשניסו לעבור ללא אישור. החיילים לא נותנים לו לעבור והוא חוזר על עקבותיו, מתוסכל וכועס.בינתיים, ליד המחסום לישראל שני אנשים: אחד מעוכב. לקחו את ת”ז שלו לבדיקה, למרות שלא רצה לעבור – רק חיכה למישהו למטרת העברת כסף – והתעודה טרם נהוחזרה (כבר שעה). השני מחכה לאורח מירדן שיש לו בית בג’בארה ומקווה שיאשרו לאורח להיכנס לכפר. אנחנו עוזבות את המקום. אירתאח 16:00 בשער ארבעה רכבים מחכים לכניסה. השוטר הצבאי בכניסה אומר שהייתה תנועה של פועלים החוצה בבוקר. אנחנו אכן רואות כ-10 פועלים שחזרו מחכים בטור לכניסה. אזור הגב-אל-גב פעיל. פועל-סבל אחד מגיע לשער מבפנים ומשבח בפני את השוטרים הצבאיים הנוכחיים. אומר שהם נותנים להם מים ואף אוכל ושהם נחמדים. בעזבנו ממתינים חמישה רכבים.