א-רם, קלנדיה, יום ראשון, 18.7.04, אחה”צ צופות: ציפי א’, רבקה ש’, יהודית ש’ בצומת נווה יעקב פנו אלינו שני ילדים מא-רם הנוהגים למכור לנהגים את מרכולתם – מסטיקים ואטבים – וסיפרו על שוטרים שעצרו לידם ברכב משטרתי והחרימו ארגז ובו 50 חבילות אטבים. כשנפגשנו שוב כעבור שעתיים הם מסרו לנו את מספר רכב המשטרה . א-רם (17:15): תנועה מועטה. אין מעוכבים.לשלושתנו זוהי נסיעה ראשונה לקלנדיה מאז שהכביש הצטמצם לנתיב אחד וכל צדו המערבי חוּשף. חלקי החומה מונחים לצד הנתיב השני, מוכנים להזדקף ולהפוך לסיוט של ממש. קשה לדמיין איזה מוח הגה תכנית שכזאת. קלנדיה (17:45): שינויים רבים במקום. 4 מעוכבים הממתינים, לטענתם, 3 שעות. תוך דקות מרגע שאני מגיעות, הם מקבלים את התעודות ומשוחררים לחזור על עקבותיהם לכיוון רמאללה.אחד המעוכבים, בחור בן 22 מחִזמה, מספר שאין ולא היו לו מעולם ניירות – לא תעודת זהות ולא תעודת לידה – והוא מתנהל עם תעודות הזהות של הוריו. הוא מבקש מאיתנו עזרה כדי לקבל תעודה ומוסר לנו פרטים (מה אפשר לעשות בנושא?). כאשר החיילים מחזירים לו את התעודות של הוריו, הוא טוען שהיה לו בתוך אחת התעודות שטר של 200 ש”ח, ושהכסף נעלם בעת הבדיקה. הוא מתקשר למשטרה (או אולי לא) כדי לדווח. החיילים מכירים אותו וטוענים כי הוא משקר וכי הוא מנסה בדרך זו ללחוץ עליהם לאפשר לו מעבר, בתואנה ש”אין לו כסף”. עד לבירור העניין הוא יושב לצד המחסום, אבל בשלב מסוים נעלם.תהליך הבדיקה במחסום “השתכלל”, והוא כולל בשלב ראשון בדיקת מגנומטר ב”מחסום שבתוך המחסום”. כוח אדם רב מאייש נקודות תצפית, שבעבר לא ראינו בהן חיילים. בעת חילוף המשמרת המקום נראה כמו מחנה צבאי. בסך הכול האווירה היא שקטה ורגועה, עם חיוכים ויחס ידידותי לעוברים במחסום, לפחות למראית עין.