7:15 מחסום בית לחם

יש מעגל תנועה חדש וגדול ממדים בצמוד לרמזור בצומת גילה. פקק תנועה ארוך משתרך מהמחסום עד הרמזור המוביל לירושלים. מתברר שבנוסף להיצרות שיוצר המעגל הענק, נפתח לפני זמן מה חניון ענק של אוטובוסים ארוכים במגרש תחתון, שממנו מגיחים בזווית אוטובוסים כפולים רבים, והם מעצימים את קשיי התנועה בואכה ירושלים בשעות הבוקר.

במחסום עצמו היתה תנועה ערה אבל התנהלה ביעילות. הפעם החיילים (לא היו נוכחים שוטרים) נותנים לנו לעמוד וצפות בשקט. אנחנו בעיקר מחייכות ואומרות “סבאח אל ח’יר” לאנשים הממהרים לדרכם. רובם מחזירים חיוך, וזה ממש לא מובן מאליו בתלאות הבוקר שלהם.   

 הפעם עונים לנו שבאופן כללי יש יותר עבודה, ברוך השם.

כביש המנהרות – כביש 60

העבודות על הכביש נמשכות במרץ. הלוואי עלינו כזה קצב בתוך הקו הירוק. הנתיבים ממול המובילים לירושלים פקוקים. המתנחלים בדרום הגדה מאוד מתלוננים על כך, מספרים העיתונים. בצומת אל ח’אדר בכיוון ביתר עלית יש ערימות עפר גבוהות. גם שם כנראה מתוכננים שינויי דרך.

היום המטרה העיקרית שלנו היא ביקור בבית משפחה אשר מאוים בהריסה בפאתי אל ח’אדר, שכבר ביקרנו בו. הוא קרוב למחסום של הכניסה הצפונית להתנחלות אפרת. עוד נגיע לשם, אבל עוד מוקדם לביקור. אנו ממשיכות לצומת נשאש, המוביל לכניסה הראשית של נחש ההתנחלות אפרת. בהמשך יש כבר פנייה משולטת לגבעת עיטם, “שכונה” בת 30,000 יחידות דיור, שתחסום את בית לחם מדרום. התוכניות כבר מאושרות אחרי בג”צ ארוך, אבל כנראה מתאפקים ומחכים לרגע הנכון להתחיל לבנות את מה שהאמריקאים מכנים “E2“, בפרפראזה על הטריז “E1” בין ירושלים למעלה אדומים שהוא סדין אדום לכל נשיא אמריקאי חוץ מטראמפ.

אנחנו מגיעות למחסום שיח’ עבדאללה איברהים, בו עוברים הפועלים הפלסטינים בוני אפרת. המחסום מתופעל בידי הקמב”צים של ההתנחלות בחסות הצבא. העניינים פה מתנהלים עם רשימות הקבלנים, המביאים את הפועלים ומקושרים לקמב”ץ. אמנם יש מבוך של קרוסלות, אבל מי שקוראים בשמו עובר ישר לנציג הקבלן  ולעבודה. זה לא הולך קל. האנשים מגיעים בהסעה וצריכים לחכות עד שיכניסו אותם. לכל אחד מהם יש סיפור. מחכה בחור בן 18 , שחקן כדורגל בנבחרת של ואדי ניס הסמוכה (שטח B, בשליטה ביטחונית של ישראל). הוא לא מדבר עברית, אבל יש מי שמספר שהבחור מוכשר והנבחרת הזאת היא אלופת הליגה הפלסטינית. אלא מה, התחילו לבנות בכפר מגרש כדורגל יפה וגדול עם יציעים. בא הצבא והפסיק את העבודות כי אין אישור של מפקד האזור. האישור מתעכב כבר 5 שנים.

מחכה גם אב לשישה ילדים, הוא מנסה לבנות בית ולפרנס, אבל אין כסף. יש לו אישור עבודה בירושלים, אבל פה האישור לא תופס. הוא מחכה שמישהו מטעם הקבלן יסדר לו את זה במת”ק ויביא לו, והוא יזכה לכמה שעות עבודה. נתניה אומרת שהן פוגשות במת”ק עציון קבלנים חרדיים, שמתפרנסים בכבוד מכל הביזנס העלום הזה (של אספקת אישורים).

אחרי שבדקנו שהכנות לבנייה בגבעת עיטם טרם התחילו, אנחנו חוזרות וחוצות את כל התנחלות אפרת הארוכה והמתפתלת, בדרך לביקור בבית המשפחה. עוברים לפנינו מגרש כדורגל, גני משחקים, בריכה ופארקים רבים והמון צמחייה ירוקה. ההבדל העצום מן היובש ביישובים הפלסטינים הסמוכים מנקר עיניים.

ביקור בבית נפוז דאדואה ושבעת ילדיה – בסכנת הריסה

הקשר בינינו החל דרך זוג אנגלי, friends of MachsomWatch, שביקשו שניגש לתמוך, ונעזור בהפצת המידע על הסכנה להריסה רביעית של בית משפחת אבו מוסא באל חאדר. הבית ההוא ניצל, ונפוז קיבלה מהם את הטלפון שלנו. אנחנו כתבנו אימייל לאותם ידידי מחסום ווטש, כדי שיקשרו אותה עם עמותת AMOS האנגלית, שתמכו במשפחת מוסא. לא קיבלנו מענה, עש שלבסוף הופיע נציג שלהם והזדעזע ממצב המשפחה, מן העוני ותנאי החיים הבלתי אפשריים. הוא גייס מייד כסף לשיפוצים וישר התחילו לבנות מטבח ושירותים בתוך תחומי המבנה.

לפני יומיים, כשנה אחרי דחיית הבקשה להיתר הבנייה, הגיע הודעה חדשה על הריסה צפויה תוך 14 יום. הטעם: המפקד הצבאי של האזור דחה שוב את בקשת ההיתר עקב קרבה לכביש המוביל לאפרת (אף כי התוכנית המצורפת מראה שמעגל התנועה וההרחבה המתוכננת (באדום) אינה כוללת את שטח הבית שסימנתי בכחול). המשפחה נזעקה לגייס 2000 ₪ ולהגיש בג”צ מטעמי חמלה: אבא מאושפז חולה סרטן, 7 ילדים, גם כך הבית כולל רק 2  חדרים וביניהם מטבח ושירותים קטנים. וכמובן מאיימים להרוס הכול הכול. 

באנו להיפגש עם נציג עמותת  AMOSולפגוש את המשפחה. את אב המשפחה החולה לא פגשנו מעולם ולא הצלחנו להבין עד כמה הוא מעורב בנעשה. גם המשפצים לא שמעו ממנו. אשתו נפוז המדהימה מנהלת הכול בעצמה. פגשנו לראשונה את ח’ האקטיביסט הפלסטיני, יליד דובאי, המייצג את העמותה. איש מרשים ביותר שיזם ומפקח על השיפוצים ועל הטיפול במשפחה. הופתענו מכך שחיכו לנו גם שלוש פעילות קנדיות אקומניות (איגוד הכנסיות העולמי), שהבטיחו לנסות לגייס תמיכה בקנדה ואף לנסות להפעיל לחץ של השגרירות הקנדית בנושא. הפעילוֹת מעריכות מאוד את פעולת מחסום ווטש. נתניה סיפרה להם על הארגון והפנתה אותם לחנה ברג להמשך. הפנינו אותן גם לאתר שלנו, והחלפנו טלפונים בינינו.

היתה תקווה באוויר, כי יום אחרי הגשת העתירה לבג”צ, התקבלה  החלטה של בית הדין להקפיא את צו ההריסה לחודשיים, עד לתשובה מקדמית של צה”ל והמינהל. ראינו גם את השיפוצים הפנימיים שישנו את חייהם של בני המשפחה (5 בנות ושני בנים בני 8 ו-5).  כולם איחלו שאינשאללה  הטוב ינצח את הרוע.