אל עוג'ה: החיים היו יכולים יפים ופשוטים
יצאנו מתל אביב בשעה 4.30 . מזג האוויר חם ויש לחות באוויר. הגענו לעוג’ה בשעה 6.00. מזג אוויר מדברי וקריר קידם את פנינו וכן ארבעה עדרים של שתי נשים ובניהן הבכורים, אום א’, אום ר’, ושני עדרים שהובילו האב אבו א’ ובנו א’.
העשב צהוב אך הכבשים כנראה התרגלו ומלחכות בכל פינה בשלווה .
אבו א’ ובנו נותרו עם עדריהם ולא חצו את כביש אנדרטת הנ”ד. שתי הנשים כן חצו אותו בחיפוש אחרי מרבדי עשב רעננים יותר. אבו א’ טען שהמתנחל עומר לא יפגע בהן כי הן נשים. לדבריו אם הגברים יחצו את הכביש הוא יפליא בהם מכות או אלות. עדיין יש די עשב לרפואה אך הקנאה והכעס עולים לנוכח החווה הענקית של עומר, המשתרעת על מאות דונמים ועליהם מטעים ירוקים אשר מושקים בכספי המיסים של כולנו. המטרה ברורה להם: לכבוש דונם אחרי דונם ולגרש אותם, הפלסטינים, מכפרי מולדתם.
השמש העולה והכבשים הרועות בשלווה משרות אווירה פסטורלית ולו לשעות ספורות. מרחוק, תחת סוכת המסעדה, נראו כמה מתנחלים נעים אך הם לא התקרבו לעברנו.
ב 8.00 כבר התחלף מזג האוויר. חום המדבר עלה והרועים אספו עדריהם והחלו לחזור לבתיהם, מרחק 3-4 ק”מ. עוד יום שקט עבר על העדרים…
אספנו את אום ר’ ואום א’ במכוניתנו והבאנו אותן הביתה. את עדריהן ליוו בניהן הבכורים בני ה-14 וה-16.
לא יכולנו להתחמק וזכינו בביתה של אום ר’ לארוחת בוקר קלה של גבינות, פיתות טריות קפה ותה.
כמה יפים ופשוטים יכלו להיות החיים.
אל עוג'א
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עיירה פלסטינית גדולה השוכנת על כביש 90 כ-10 ק"מ צפונית ליריחו, הכוללת גם מחנה פליטים קטן ובית ספר של אונר"א. ממזרח לעוג'א יש הרבה קהילות רועים (כמו מהרג'ה וראס אל עין) השוכנות בפחונים. הן מותקפות תדיר בידי מתנחלים ממאחזים באזור, ביניהם ייטב, חוות עומר ומבואות יריחו. ההתקפות כוללות גניבת עדרי כבשים, גירוש משטחי מרעה ואלימות כלפי הרועים ומגורי הקהילות. כשהצבא והמשטרה מוזעקים למקום, הם אינם עושים דבר, או מתערבים לטובת המתנחלים התוקפים..פעילי הבקעה וחברות מחסוםווטש ביניהם מקיימות זה כמה שנים נוכחות מגוננת בקהילות אלה. עוג'א שוכנת על מעין גדול שישראל שואבת את רוב מימיו להתנחלויות הבקעה ושאר המים מובלים לעוג'א בתעלות מים פתוחות. תעלות אלה נתונות לסתימה חוזרת ונשנית של המתנחלים.
-